זנב

שרון קנטור

  • עורך: שירה חפר
  • מעצב: נטע רבינוביץ'
תיאור:

ממתק ספרותי - בסגנונה הנשכני והמבודח ובאהבת השפה מושכת שרון קנטור בזנבם של עולם התקשורת ותרבות הצריכה.

 

קופירייטר תל אביבי מגלה יום אחד שצמח לו זנב. הוא נתקף בושה, אחר כך פניקה, אבל אז הוא הוגה רעיון שיווקי שנועד להציל אותו מכלימתו. האם יצליח לממשו?

 

נובלה ראשונה למבוגרים פרי עטה של שרון קנטור, שנכתבה אי-אז בשנת 2001 ונשלפת עתה מהמגירה בסדרת המקור של הוצאת לוקוס.

 

שרון קנטור היא מוזיקאית, בעיקר בסצנות האוונגרד והאינדי, סופרת, מרצה לתקשורת, תסריטאית, שחקנית ועיתונאית, מחברת ספר הילדים זהירות! פופיק (כנרת, 2014).


 

כך זה מתחיל:

ליד דלת המשרד התנוסס השם אלון אמיר. ואין זה דבר של מה בכך שהיה שם משרד, או שהייתה שם דלת, כי במקומות עבודה כגון אלו לא תמיד היו משרדים סגורים, ודלתות, ודאי שלא לכל עובד מן השורה. משרד בעל דלת העיד על מעמדו הרם של העובד, או על גדלות רוחו של המעביד שלא ראה לנכון לשכן את כל עובדיו בחלל אחד גדול, שבו צריכים הם להעמיד פנים שעות ארוכות שאין להם רגעים של מצוקה, מפח נפש, שברון לב, תמהונּות חולפת או שיעמום שאין להפיסו בדבר. אכן, לא לחינם הייתה לו לאלון אמיר דלת: הוא שימש, אפשר לומר אפילו כיהן, כרעיונאי בכיר במשרד פרסום גדול וחשוב בעיר הגדולה והחשובה דייה לענייננו, תל אביב. לאמיתו של דבר, לּו ישב איתי כאן אלון אמיר עצמו, ודאי לא היה מרוצה מתואר זה שנתתי לו - ”רעיונאי”, שכן העוסקים במקצוע רב־חשיבות זה העדיפו להתהדר במונח הלועזי ”קופירייטר”, בחירה מתמיהה מעט, שכן התואר הלועזי פוטרם ככותבי סיסמות בלבד, בעוד התואר העברי מייחס להם חשיבות פילוסופית כמעט של הוגי רעיונות. אבל, וזאת אין להכחיש, התואר העברי עברי הוא, ובתור שכזה אינו מעניק שום ניחוח של חו”ל, שגם היום, בימים שהעם כולו מרבה בנסיעות לחו”ל וכל אחד יכול לספר לך על קניות שערך ונשים שפגש בלונדון או בפראג, גם בימים אלו הדבר החשוב ביותר לבית עסק או לבעל מקצוע הוא שיהיה לו ניחוח של חו”ל.