הווה

הווה הוא פנקס שכתב דרור בורשטיין בשנים האחרונות מול עצים, פרחים, חרקים, ציפורים, עננים וכוכבים בעמק יזרעאל, בגליל המערבי, בגנים בתל אביב ובירושלים ומול הים בנתניה.

רוב הספר, בעריכת ליאת קפלן, כתוב בסוּגה היפנית הייבּון, המורכבת מקטעי פרוזה, משירי הייקו ומהמרווחים שביניהם, והוא כולל גם שבעה ציורי נוף של מאיר אפלפלד. הספר מודפס באות מרובעת כבדה "ארץ הצבי".

כותב בורשטיין:
כתבתי את הספר הזה לא על מנת לפרסם ספר, אלא על מנת למצוא יותר ויותר זמן לשבת בשקט מול העולם, בלא מילים ובלא מחשבה, על חבל הארץ הזה שהוא הבית, מחוץ לקופסאות העיר. כתיבת המילים היתה תירוץ לשבת שעות במקומות בהם לא היה איש.
בניגוד לכתיבה של פרוזה בדיונית, שהיא תמיד נשף מסכות של אדם אחד (כל דמות היא מסכה. גם הקול המספר הוא מסכה), זה ספר פשוט. המסכה היחידה היא מסכת הפָּנים. איני יודע אם אוכל לחזור למסכות הישנות. אין מה להמציא כשיושבים מתחת עץ, מול קוץ סגול. כרגע אני שָם.