הבת האובדת

נילי לנדסמן

  • עריכה: נועה מנהיים
  • עיצוב: אמרי זרטל
תיאור

היא לא תשוב. זה מה שאמרה יולה לעצמה, לאחיה הגדול והנערץ, לגיסתה הבלתי נסבלת, לאחיה הקטן והסטלן, לאביה הנוקשה והמחוספס. היא לא תשוב אליהם, לא לארץ, לא לקיבוץ. הם יכולים לחשוב שהשתגעה, שהיא בכת, ששטפו לה את המוח. הם יכולים לחסום את חשבון הבנק שלה, לשחד אותה, להתחנן בפניה ולהתעלם ממנה. היא לא תשוב.

 
אבל אז היא חולמת, ובחלומה הגורו שלה שולח אותה הביתה. והנה, היא שבה. אל המלחמות הקטנות, הטינות הקטנוניות, אל איבת העד המגוחכת שנטושה בין שבט הקצנלסונים שלה לחמולת השניאורסונים מהקיבוץ היריב, אל אביה בערוב ימיו. אל חצר המשק. אל הבית. אבל בבית נמצאת דיירת לא צפויה, האב משלח אותה מעל פניו, האחים שקועים בתככי חייהם והקיבוץ הוא מזמן לא מה שהיה - ואולי מעולם לא היה.  
 
הבת האובדת הוא רומן משפחתי שכתבה נילי לנדסמן - סופרת, מורה ליוגה ועיתונאית, מחברת נערתו (בבל 1999), הרומן הרומנטי שלי (חרגול 2006) ובטוב וברע (חרגול 2010).
מתוך הספר
ויהי בחצי הלילה ההוא והגורו של הגורו שלה הופיע בחלום, עטוף בשמיכה משובצת, חרוש קמטים, עיניו מצומצמות. נראה כמו בתצלום שלו שנהגה להציב סמוך למיטה על מנת לראות את באבא כל יום, דבר ראשון ודבר אחרון. והנה הוא נותן הופעת בכורה ששנים על גבי שנים ייחלה לה, עומד מעליה, מביט לתוכה, יוצק ומערה אהבה קוסמית לקרבה. בחלומה לא ידעה נפשה לנוכח ביקור הפתע באישון לילה, שפירושו כי חסד נפל בחלקה, כי הלא באבא, כמנהג הקדושים האמיתיים, נוהג לפקוד רק את חלומות הדבקים בו באמת ובתמים.