בחיבור על שלוות הנפש, הרואה אור בסדרה המצוינת זמן לפילוסופיה בהוצאת נהר ספרים, עוסק פלוטרכוס בשביעות הרצון, כלומר בנינוחות, בחדווה ובשלווה - מונחים המבטאים את היכולת לשאת את המציאות בשוויון נפש, אך לא באדישות, מתוך התמודדות פעילה מהולה בשמחה וביטחון פנימיים. פלוטרכוס דן באיזון של הנפש, ברוגע, בשלווה הפנימית, בחיים המאושרים.
פְּלוּטַרְכוֹס, בן המאות הראשונה והשנייה לספירה, היה מאחרוני ההיסטוריונים של יוון. הוא מוכר בעברית בעיקר בזכות הביוגרפיות שחיבר על אנשי שם יוונים ורומים, אולם חלק הארי של יצירתו הספרותית הוא אוסף של מסות ודיאלוגים שעניינם רטוריקה, חינוך, פילוסופיה של המוסר, דת, מדע וספרות.
תרגם מיוונית עתיקה: אברהם ארואטי
אפלטון הִשווה את החיים למשחק בקוביות מזל, שבו יש להשתדל להטיל לא רק את מה שמתאים לנו, אלא גם, מִשהטלנו, לעשות שימוש יאות בתוצאה שעלתה בגורל. וכשמדובר בנסיבות, ההטלה אמנם אינה בשליטתנו, אך אם יש לנו בינה – משימתנו לקבל כיאות את האירועים העולים בגורל ולהקצות מקום לכל אחד מהם [...]
***
אכן גם הדבר הזה מונע את שלוות הנפש: איננו מתאימים את תשוקותינו ליכולתנו, כשם שמלחים מתאימים את המפרש לעוצמת הרוח.
בציפיותנו אנו שואפים לדברים גדולים מדי, ואז, משידנו אינה משגת אותם, אנו מאשימים את הגורל ואת המזל, אך לא את טיפשותנו. שהרי זה שרוצה לירות חץ בעזרת מחרשה או לצוד ארנב בעזרת שור אינו חסר מזל, וגורל זדוני לא נמצא בעוכריו של מי שאינו מצליח ללכוד צבאים בעזרת סלים ורשתות דייגים; אנשים אלה מנסים לעשות את הבלתי-אפשרי בגלל טיפשותם וסכלותם. הסיבה לכך היא אהבה עצמית יתֵרה; היא הגורמת לנו לרצות להיות ראשונים, לנצח בכול, וליטול חלק בכל דבר מבלי שנדע שובע.
