פנינה ספרותית קטנה ומפתיעה – יומנו של חתול פילוסוף המתאר באירוניה מושחזת את השקפותיו על החיים, פשרם וטבעם. הטקסט הזעיר הזה הוא סיפור מפוכח, ציני ולעתים אכזר, אך מלא הומור ומעורר למחשבה, על מהות החיים ועל דרך התנהלותו של העולם בעיניו של המספר, החתול החכם.
לא קשה למצוא בסיפור זה מקבילות משעשעות אך גם אכזריות לחיינו כאן ועכשיו, וליחסי הגומלין עם סביבתנו האישית, החברתית, התרבותית והפוליטית.
את הסיפור כתב איפוליט טן (1893-1828), חבר האקדמיה הצרפתית, היסטוריון, פילוסוף, מסאי, סופר ומבקר ספרות צרפתי מן הנחשבים, הנודעים והמשפיעים ביותר בתקופתו – ובה-בעת מן המותקפים והמושמצים ביותר, והוא מובא לראשונה בעברית
בידי ראובן מירן, מתרגם ומו"ל ההוצאה העצמאית נהר ספרים.
"נולדתי בתוך חבית בירכתיו של מתבן. האור שנפל על עפעפי הסגורים גרם לי לראות הכול ורוד במשך שמונת הימים הראשונים לחיי.
שמונה ימים אחר כך היה עוד יותר יפה. התבוננתי סביב וראיתי כעין זוהר שקוף נופל על הצל השחור. גרגרי אבק וחרקים רקדו בו. החציר היה חם וריחני. העכבישים ישנו תלויים מן הרעפים. הזבובונים זמזמו. כולם נראו מאושרים. המראה הזה דרבן אותי לזוז, רציתי לנגוע במקום שהיהלומים הקטנטנים הסתחררו בו, במִשטח הלבן שנמשך עד הגג כעמוד זהב.
התכדררתי, עיני צרבו, צלעותי כאבו. נשנקתי והשתעלתי עד שהערב ירד."
