על ספרות ואמנות בעיתות מלחמה: איזו עמדה על האמן/ית לנקוט, אם בכלל, במצב הקיצון ביותר של המין האנושי? האם להזדהות עם צד זה או אחר? מהו מקום הסופר/ת בחברה ובמדינה הנמצאות במלחמה? האם וכיצד להמשיך ליצור? ועל כל אלה מרחפת השאלה הגדולה: באיזו מידה תופס האמן/הסופר את המציאות, כאשר בעצם הגדרתו הוא עוסק בפרטים הקטנים ביותר של החיים ורואה את הדברים מזווית אישית?
בקובץ שלפנינו, תרגומים של ניצה פלד לשתי מסות וסיפור קצר שכתבה וירג'יניה וולף בזמנן של שלוש מלחמות: The Artist and Politics שנכתבה בתחילת מלחמת האזרחים בספרד (1936), The Leaning Tower שנכתבה בתחילת מלחמת העולם השנייה (1940), והסיפור הקצר The Mark on the Wall שנכתב ב-1917, בעיצומה של מלחמת העולם הראשונה.
למרות המרחק בזמן ובמרחב – עשרות השנים שחלפו מאז נכתבו הטקסטים האלה והמקומות הרחוקים שבהם מדובר – נדמה שיש מה ללמוד כאן ועכשיו מסופרת גדולה, מורכבת וייחודית, שמיטיבה לבטא את תחושותיה ודעותיה עד כדי הפיכתן לאוניברסליות ועל-זמניות.
"ב-1815 אנגליה הייתה במלחמה, וגם כיום אנגליה במלחמה. לכן טבעי לשאול: איך המלחמה שלהם – המלחמה הנפוליאונית – השפיעה עליהם? האם הייתה המלחמה בין הגורמים שהשפיעו על גיבושם של סופרים בחבורות? התשובה על כך משונה מאוד. המלחמות הנפוליאוניות לא השפיעו כלל על רוב הסופרים ההם. [...] אך אף שסופרים חיים בצמוד מאוד לחיי התקופה שלהם, אף אחד מהם לא הזכיר באף אחד מספריו את המלחמות האלה. מכאן שהמודל שלהם, חיי האדם שהם ראו לעיניהם, לא הופרעו או טולטלו או השתנו בעקבות המלחמה. וכמותם גם לא הסופרים עצמם. קל להבין את הסיבה. המלחמות בעת ההיא היו מרוחקות [...] לשמועות על קרבות נדרש זמן רב כדי להגיע לאנגליה. [...] הַשוו את זה למצבנו כיום. כיום אנחנו שומעים את הירי בתעלה. אנחנו מדליקים רדיו; שומעים טייס מספר לנו שממש היום אחר הצהריים הוא הפיל מטוס קרב; המטוס שלו עלה באש; הוא צלל לים; האור הפך לירוק ואז לשחור; הוא התרומם אל פני המים וניצל בידי ספינת דיג. סקוט מעולם לא ראה את אנשי הספינות שטבעו בקרב טרפלגר; ג'יין אוסטן מעולם לא שמעה את רעם תותחי קרב ווטרלו. אף אחד מהם לא שמע את קולו של נפוליאון כפי שאנחנו שומעים את קולו של היטלר בשבתנו עם ערב בביתנו".
