ארבעה סיפורים קצרים המתרחשים בנפש גיבוריהם ובמציאות ספק-הזויה ספק-ריאליסטית מאת הסופר האמריקאי שרווד אנדרסון (1876–1941), שנודע בעיקר בסיפוריו הקצרים, היה מחלוצי המודרניזם והשפיע רבות על ספרות המאה העשרים.
רבים מסיפוריו ממוקדים בזיכרונות ילדותו מהעיירה קליבלנד שבה גדל, ועליהם מבוססת מחרוזת הסיפורים שהיתה עבודתו המפורסמת ביותר, וינסבורג, אוהיו (Winesburg, Ohio), שראתה אור בשלמותה ב-1919, ותורגמה לעברית פעמיים: על ידי אהרן אמיר (עם עובד, 1959) ועל ידי רחל פן (הוצאת פן וידיעות ספרים, 2010).
עמוס עוז כתב בסיפור על אהבה וחושך (כתר, 2005) כי שרווד אנדרסון "'שחרר לי את היד הכותבת'. כל חיי אודה לו על כך... הספר הזה, הצנוע, עבר עלי כמו מהפכת קופרניקוס הפוכה: קופרניקוס גילה שעולמנו כלל אינו מרכז כל היקום, כפי שחשבו עד ימיו, אלא רק כוכב-לכת בין שאר כוכבי-הלכת שבמערכת השמש. ואילו שרווד אנדרסון פקח את עיני לכתוב על מה שסביבי".
פתיחת הסיפור האישה האחרת:
'אני מאוהב באשתי,' הוא אמר. הערה מיותרת, כיוון שלא פקפקתי בקשר שלו לאישה שהוא נשוי לה. הלכנו כעשר דקות ואז הוא חזר על דבריו. פניתי להביט בו. הוא החל לספר לי את הסיפור שאני מתכוון לכתוב.
מה שהעסיק אותו קרה במהלך כשבוע, שנדמה כעמוס ביותר בחייו. הוא עמד להינשא ביום שישי אחר הצהריים. ביום שישי בשבוע הקודם הוא קיבל מברק המודיע על מינויו לתפקיד ממשלתי. קרה דבר נוסף שהסב לו גאווה ושמחה רבה. היה לו הרגל לכתוב בסתר חרוזים ובמהלך השנה הקודמת כמה מהם הודפסו בכתבי עת לשירה. אחת האגודות, המעניקות פרסים לשיר שהם סבורים שהוא הטוב ביותר שפורסם במהלך השנה, פרסמה את שמו בראש רשימתם. סיפור ההישג שלו הודפס בעיתונים בעיר מגוריו ואחד מהם גם פרסם את תמונתו.
