הכפר שהחליט שכדור הארץ שטוח היא פארסה הבנויה על טיול במכונית: נובלה מצחיקה ומבעיתה גם יחד, שפורסמה לראשונה בתחילת המאה, אך היא מרתקת ואקטואלית מתמיד.
בהומור שנון מספר רודיארד קיפלינג ( 1936-1865) סיפור הזוי, משעשע בתחילה, שהופך לסָטירה מצמררת, שבה מתחוור כמה פשוט לתעתע באנשים באמצעות עיתונות, ידוענים וחדשות כזב, ולהטות את דעת ההמונים לרעיונות מופרכים ככל שיהיו.
נסיעתנו עד אז הייתה מוצלחת למדי. האנשים האחרים במכונית היו חבריי ווּדהאוּס, אוֹליֶיט הצעיר, שהיה קרוב רחוק שלו, ופָּאלַאנְט, חבר פרלמנט. עיסוקו של וודהאוס היה טיפול ושיקום עיתונים חולים. הוא ידע באופן אינסטינקטיבי מהו הרגע המדויק בחיי עיתון שבו התמריץ לניהול טוב בעבר נחלש והוא מגיע בדיוק אל הנקודה שבין התמוטטות איטית ויקרה – לאפשרות להתחלה חדשה באמצעות 'זריקות זהב', כלומר הזרמת כסף, וגאונות. למזלו הוא היה בור בעיתונות, אבל כאשר הוא גחן על פגר, מובטח היה שיימצא שם בשר.
באותו שבוע הוא הוסיף עיתון ערב גוסס שנמכר בחצי פֶּנִי אל האוסף שלו, אשר כלל גם יומון לונדוני משגשג; וכן יומון מהפרובינציה ושבועון רְפה־גוף בעל נטיות מסחריות. בו בזמן הוא הנחית עליי מספר רב של מניות עיתון הערב והסביר את כל אמנות העריכה לאוֹליֵיט, שהיה בחור צעיר שסיים את אוקספורד לפני שלוש שנים ואשר סייע, כפי שהבנתי, במיזם החדש. לאולייט היה שיער בצבע של סיבי אגוז קוקוס ופנים שעוצבו בקשיחות בנסיבות חיים אכזריות. פאלאנְט, חבר הפרלמנט המקומט, שקולו היה דומה יותר לקולו של עגור מאשר לקולו של טווס, אומנם לא לקח מניות אבל נתן לכולנו עצות למכביר. "תחשבו שזו בעצם חצר של בית מטבחיים לסוסים בלים," אמר וודהאוס." "כן, אני יודע שמכנים אותי 'סוחר סוסים בלים', אבל זה ישתלם בתוך שנה. בכל העיתונים שלי זה כך. יש לי רק מוטו אחד: עמוֹד מאחורי מזלך ומאחורי הצוות שלך והכול ייגמר בטוב."
ואז נעצרה המכונית ושוטר שאל לשמותינו ולכתובותינו בשל עבירה על המהירות המותרת. צִיַינו בפניו שהכביש במרחק חצי מייל היה לגמרי ישר ולא היו לו אפילו שוליים. "על זה בדיוק אנחנו סומכים," אמר השוטר בטון לא נעים.
