פייר לוטי (1923-1850), נחשב לאחד מגדולי הסופרים הצרפתיים בכל הזמנים. חבר אקדמיית גוֹנקוּר והאקדמיה הצרפתית, קצין למוד קרבות בחיל הים הצרפתי ואוהב חתולות וחתולים מושבע, היה בעל אישיות מורכבת, רבגונית עד כדי מוזרוּת, אדם מקורי ומיוחד.
ב-1907 פרסם לוטי את "חייהן של שתי חתולות", סיפור יחסיו עם החתולה הלבנה, הצרפתייה שחייתה בביתו ברושפור, והחתולה הסינית שהגיעה איתו מאסיה, שם שירת כקצין על סיפונה של אוניית מלחמה. זהו סיפור אהבה בין אדם רגיש לחיה החכמה והמסתורית הזאת, החתול, ובמקביל סיפור אהבה בין שתי חתולות שהן שונות מאוד זו מזו במוצאן, אך לומדות לחיות זו לצד זו. שנה לאחר פרסום הסיפור הזה נבחר פייר לוטי כנשיא כבוד של "החברה להגנת החתולים".
"החורף הוא העונה שבה החתולים הופכים לחלק מיושבי הבית, בני לוויה למשפחה היושבת מסביב לאח, וחולקים איתנו, מול הלהבות המרצדות, את התוגה העמומה של שעת הדמדומים ואת שׂרעפינו העמוקים. זוהי גם כידוע העונה שבה הם עומדים בשיא יופיים, בפרוותם המפוארת הנפרסת החוצה. עם בוא הקור כבר לא נותרו קרחות בשמלתה של מושמוש הסינית, ומושמוש הלבנה טיפחה סביב צווארה רעמה מפוארת, רדיד לבן כשלג שהקיף את פניה הקטנים כמו צווארון מַלמלה רחב של בנֵי מֶדיצִ'י. רכותן התעצמה עוד יותר בזכות ההנאה ששאבו מלהתחמם יחדיו ליד האח, על כריות או על כורסאות. הן נמנמו ימים שלמים זו בזרועותיה של זו, מגולגלות לכדי כדור אחד שאי אפשר להבחין בו לא בראש ולא בזנב."
