עלילותיהן של שתי הנובלות הכרוכות בסתר המדרגה, ספר הפרוזה השישי של אמונה אֵלון, מתרחשות בשבוע השלישי של מלחמת השבעה באוקטובר, אך מהדהדות סיפורים מן העבר הרחוק.
בת נוסעת לבקר את אִמה הנוטה למות, בעוד אביה ואחיה לוחמים אי־שם. רעיה נפרדת מבעלה, שיוצא על דעת עצמו למשימת הצלה וכפרה – אלו הן גיבורות הנובלות, הכתובות כמעין מדרשי אגדה בני זמננו אשר גם הם, כנהוג בספרות המדרש המקורית, נעים בין הנגלה לנסתר ובין המציאות לדמיון, ומציעים בחינה מחודשת של אתוסים ומיתוסים שעל ברכיהם חונכנו וגדלנו.
אלקה ביקשה את נפשה למות.
"חייתי מספיק," היא אמרה לרונה בשיחת הטלפון היומית שלהן.
בשנים האחרונות רונה דיברה עם אמהּ יום־יום, וביקרה אצלה אחת לשבוע. בכל ביקור אמרה לה אלקה: "למה באת," ואמרה: "מה יש לך לחפש אצלי," ואמרה: "אל תבואי יותר, אהרונה. אל תבואי." אבל אחת לשבוע רונה נסעה במכוניתה עד ירושלים, השאירה את המכונית בחניון של התחנה המרכזית, עלתה לרציף האחרון בקומה השלישית של בניין התחנה והמשיכה אל קריית ארבע באוטובוס ממוגן נגד ירי, ואיתה סל גדוש בקופסאות שמילאה אותן בעוף מכובס, במרק ירקות, בפירה תפוחי אדמה ובקומפוט שזיפים. הכול כשר למהדרין, הכול טחון עד דק.
