בתום השבעה על אשתו עולה נוח על מטוס בדרכו לדרמסאלה. הוא נחוש לברוח הרחק ככל האפשר מהזיכרונות המרים על ימיה האחרונים ומרגשי האשמה שלו. בעיירה הפסטורלית של הדלאי לאמה הוא יחפש דרכים לחמוק מכל אלה, אך הגעגועים והצער מאיימים להכריע אותו.
הוא שואל את כל השאלות הלא נכונות בשיעורי הבודהיזם, מגלה שהוא לא באמת בכושר ליוגה ושהאוכל גורם לו לבכות; הוא מסתבך ומסבך את הסובבים אותו בהרפתקאות שונות ומשונות, שוקע בפנטזיות ורוקם תוכנית חשאית עם נזירים טיבטים גולים שיחלצו אותו, השד יודע לאן.
דרך צלחה, נוח הוא ספר אנושי, מצחיק מאוד ועצוב ללא גבול, על מסע לצפון הודו בחיפוש אחר נחמה. סיפור על מוות בטרם עת, על התאלמנות, יתמות ואהבה, פרי עטו של נועם זיו, מחבר יום הולדת שמח, נוח וכל הכבוד, נוח.
בשמונה ורבע מתחיל מסע הטיפוס – "טרק" קוראים לזה כאן, בהימלאיה – הכולל ארבעה גרמי מדרגות שמעפילים השמימה. אחרי שתי קומות, כשנוח עוצר לשאוף קצת אוויר, הוא שואל את עצמו למה כל מדרגה בהודו חייבת להיות שונה בגובהה מזו שקדמה לה. בינתיים אין לו תשובה.
כעבור כחצי שעה, לקראת רבע לתשע, הוא מגיע סוף-סוף לתקרת העולם, כלומר לגג המלון. במרכז הגג ניצב ביתן זכוכית קטן. זהו כנראה מקדש היוגה המפורסם של ראווי קרישנה. עננים לבנים מרפרפים מעליו, נוגעים-לא-נוגעים בגג הפח הירוק של המקדש. הרים ירוקים וצוקים לבנים מאותתים לנוח מרחוק. הירוק הוא של יערות העד הצומחים על מדרונות ההימלאיה, והלבן – של קרח העד המכסה את פסגותיה.
מבין העננים הקרובים כל-כך נשקפים שמים צבועים בכחול עז. רוח קרה מלטפת את פניו. נוח מצטמרר לרגע ומשפיל מבט מעבר למעקה, אל המישור למרגלות המלון, שהרחק ממנו משתרעת העיר דרמסלה במלוא כיעורה. מזל שהיא רחוקה כל-כך, הוא חושב.
נוח יצא למסע הטיפוס המפרך הזה רק כדי להודיע לראווי קרישנה, מדריך היוגה המהולל שלו, שגם היום הוא לא יוכל להגיע לשיעור. כואבת לו הבטן. הבעיה היא שהוא כל-כך מתנשם ומתנשף בעקבות הטיפוס, שהוא לא מסוגל להגות אפילו מילה אחת. יחלפו עוד עשר דקות לפחות עד שיצליח להשיב לעצמו את נשימתו.
