אפריל 1975. העיר סייגון בקריסה מוחלטת. בווילה שלו, עם כוס ויסקי ביד, יושב גנרל בצבא הדרום המובס בחברת עוזרו הנאמן, קצין השלישות שלו. יחד הם מחברים את רשימת בני המזל שיעלו עם שניהם על המטוסים האחרונים שימלטו אותם לאמריקה.
לאחר תלאות החילוץ מוצאים עצמם הגנרל ובני חסותו בלוס אנג׳לס, שם הם מנסים להסתגל למעמדם כמהגרים חסרי-כול ולבנות חיים חדשים וקהילה. חלקם עדיין חולמים לחזור אל המולדת כדי להתחיל מחדש במלחמה אבודה. אלא שהגנרל אינו מעלה על דעתו שדווקא עוזרו, האדם המקורב אליו ביותר, הצעיר האירואסיאתי נעים ההליכות ובעל השכלה שרכש באמריקה ואנגלית מצוחצחת, הוא מרגל שהושתל בצבא הדרום על ידי הווייטקונג. המשימה שלו: לעקוב אחר תוכניותיו של הגנרל ולדווח עליהן בכתב.
האוהד, רומן הביכורים המרשים של וייט תאן נוון, חוקר ומרצה לספרות אמריקאי יליד וייטנאם, התקבל כמעט מיד עם צאתו כאחד הרומנים האמריקאיים החשובים והבולטים של תחילת המאה הנוכחית. הספר זכה לשבחי הביקורות, היה רב-מכר גדול בארצות הברית ותורגם לעשרות לשונות. הוא זיכה את מחברו בשלל פרסים, בהם:
פרס פוליצר לספרות לשנת 2016
פרס דייטון לספרות שלום לשנת 2016
מדליית קארנגי להצטיינות בפרוזה לשנת 2016
פרס אדגר לספר ביכורים הטוב ביותר לשנת 2016
אני מרגל, מתחזה, מודיע, אדם כפול־פנים. ואולי לא במפתיע גם אדם כפול־תודעה. אינני מין מוּטנט בלתי מובן מספר קומיקס או מסרט אימה, אם כי היו שראו בי כזה. אני פשוט מסוגל לראות כל עניין משני צדדיו. לפעמים נדמה לי שהתברכתי בכישרון, כישרון שולי אולי, אני מודה, ועם זאת הכישרון היחיד העומד לרשותי. לפעמים אני מהרהר באי־היכולת שלי לראות את העולם אלא בצורה כזאת, ותוהה אם אפשר בכלל לכנות את מה שיש לי בשם כישרון. שהרי כישרון הוא משהו שמשמש אותך, לא משהו שמשתמש בך. כישרון שאינך יכול שלא להשתמש בו, כישרון שאתה עומד לרשותו - אין לי אלא להודות שיש בו סכנה. אבל בחודש שבו נפתח הווידוי הזה עדיין נדמה היה לי שדרכי לראות את העולם היא מעלה ולאו דווקא סכנה; מתברר כי יש סכנות שנראות כך בתחילה.
