ביוגרפיה מלאת דמיון והומור של כלב – הקוקר ספנייל של המשוררת הוויקטוריאנית אליזבת בארט בראונינג – בפלאש, שילוב חוצה-ז'אנרים של סיפורת ועיון מאת וירג'יניה וולף, אשר פורסם לראשונה ב-1933, כאן בתרגום עברי מעודכן של ליה נירגד.
באמצעות תיאור הרפתקאותיו של פלאש, מציצה וולף לחיי בראונינג בימים שבהם התגוררה ברחוב וימפול המפורסם בלונדון, לחיזוריו של רוברט בראונינג, לבריחתם המשותפת לאיטליה ולחייהם שם. קוונטין בל, אחיינה והביוגרף של וולף, תיאר את פלאש כ"ניסיון לתאר את רחוב וימפול, את וייטצ'אפל ואת איטליה מנקודת ראותו של כלב, ליצור עולם כלבי של ריחות, נאמנויות ותאוות".
יותר מכל יצירה אחרת של וולף, מיטיב הספר להדגים את ההומור הנפלא שלה, והוא כולל איורים מקוריים של ונסה בל (אחותה של וולף) ותצלום של הכלב ששימש מודל לפלאש.
אמת מקובלת היא שהשושלת, שגיבור ספר הזיכרונות הזה מתייחס אליה, עתיקה ביותר. לא ייפלא אם כן שמקורו של השם עצמו אבד בתהום הנשייה. לפני מיליונים רבים של שנים רחשה וגעשה בתסיסת התהוות הארץ הנקראת כיום ספרד. חלפו העידנים; הופיעה צמחייה; במקום שיש בו צמחייה, חוק טבע הוא שיהיו ארנבים. ובמקום שיש בו ארנבים, דאגה ההשגחה לכך שיהיו כלבים. עד כאן אין כל מקום לשאלות או להערות. אך כאשר אנו שואלים מדוע הכלב שתפס את הארנב נקרא ספַּנייֶל, מתחילים לצוץ ספקות וקשיים. היסטוריונים אחדים אומרים שכאשר בני קרתגו נחתו בחופי ספרד, החיילים הפשוטים צעקו פה אחד "ספּאן! ספּאן!" כי ארנבים זינקו מכל סבך, מכל שיח. הארץ רחשה ארנבים. ובשפת בני קרתגו, "ספּאן" משמעו ארנב. הארץ נקראה על כן היספַּניה, או ארץ הארנבים, והכלבים, שהתגלו כמעט מיד כשהם נתונים בעיצומו של מרדף אחר הארנבים, נקראו ספַּנייֶלים, או כלבי ארנבים.
