ספר שכל-כולו שיחה מלב אל לב בין סב לנכדו, שכתב דויד גרוסמן במהלך הסגר הראשון ואיירה בכישרון רב מאיה שלייפר.
יותם סקרן, מתעניין ושואל שאלות על הקמטים שעל פני הסב, וזה עונה באהבה ובסבלנות על כל השאלות. במהלך השיחה שוזר גרוסמן את חוויות החיים - אירועים שיש בהם עצב לצד אירועים משמחים, כל מאורע והקמט שלו - ואת קשר האהבה הנטווה ביניהם.
"הגעתי לגיל שבו קמטים הם חלק מההתבגרות וההזדקנות", סיפר גרוסמן בראיון עיתונאי על כתיבת הספר. "שאלתי את עצמי איך נכדותיי מביטות על זה, מה הן חושבות. הן בגילים כאלה, שהעולם מתחיל להיפתח עבורן ולהתפענח, וילדים וילדות הם סקרנים ושואלים שאלות. גם אין להם שום מגבלה של הפוליטיקלי קורקט, הם שואלים פשוט כי משהו צץ לנגד עיניהם, וכי העולם כל הזמן מגלה פנים אחרות, מידע אחר, אנשים אחרים. להיות ילד זו פשוט הסתערות על העולם".
"סַבָא, מָה יֵשׁ לְךָ עַל הַפָנִים?"
"עַל הַפָנִים שֶּׁלִי?" מִתְפַלֵא סַבָא,
"אֵין לִי שׁוּם דָבָר עַל הַפָנִים,
רַק מִשְׁקָפַיִם".
"יֵשׁ לְךָ קְמָטִים", אוֹמֵר יוֹתָם,
וְסַבָא אוֹמֵר, "אָה, טוֹב,
הַקְמָטִים שֶּׁלִי...
אַתָה כְבָר מַכִיר אוֹתָם, יוֹתָם".
"אֲבָל לאֹ אָמַרְתָ מִמָה הֵם נִהְיוּ לְךָ",
אוֹמֵר יוֹתָם.
