המפטי דמפטי

עיבוד אופטימי לקלסיקה, שהיא בגדר גילוי של ממש:
דמותו של הַמְפְּטִי דַּמְפְּטִי הופיעה לראשונה בשיר ילדים בסוף המאה ה-18, והתגלגלה מאז במשעולי הספרות והתרבות. אחד הגלגולים הללו הוא ביצירה מ-1903 של ו. ו. דנסלו, המוכר מאיוריו לספרי הקוסם מארץ עוץ. בהשראת השיר, דנסלו כתב ואייר את קורות בנו של המפטי דמפטי המקורי – כאן בתרגום ראשון לעברית מאת מאירה פירון. 

היצירה – סיפור גדוש במצבים דרמטיים ובדמויות משעשעות, עם האיורים המקוריים – מקיימת דיאלוג מרתק, מלהיב ושנון עם התפיסות, הערכים והפואטיקה של גרסאות מוקדמות יותר. 

כתב על הספר שי רודין:
[...] מאחורי הקלעים של היצירה המונח "המפטי דמפטי" היה שם נרדף לגמלוניות, ואילו המפטי דמפטי שלנו מהלך על חבל הכביסה כמו לוליין, ואינו נופל [...] כמה משמח שמאירה פירון החליטה לתרגם את היצירה העל-זמנית ולהעניק לה לבוש מודרני לצד כתיבתו ואיוריו של דנסלו. דווקא בגלל שהיצירה חידתית כל כך, וההומור שבה מכסה על עומקיה, היא תמצא את הדרך בקלות אל ליבם של ילדים. יש בה כדי לעודד ילדים ולהבטיח להם שביכולתם לנווט את חייהם, שהם עתידים לפגוש אנשים טובים באמצע הדרך, ושבכוחם להעניק מזור לסביבתם ולנחם אחרים, כלומר – במקום להיות "אחר", ניתן לסייע לאחר. ועל כך נאמר – צוחק מי שצוחק אחרון.