יטי עוד לא מוכנה ללכת לבית ספר

מָחָר הַיּוֹם הָרִאשׁוֹן לַלִּמּוּדִים, אֲבָל יֵטִי מַמָּשׁ לֹא מוּכָנָה. כְּשֶׁהַבֶּטֶן שֶׁלָּהּ מְלֵאָה בְּפַרְפָּרִים יוֹרְקֵי־אֵשׁ.... כְּשֶׁיֵּטִי נִכְנֶסֶת סוֹף־סוֹף לְבֵית הַסֵּפֶר, הִיא מְגַלָּה שֶׁגַּם הָעַרְפָּדִים, רוּחוֹת הָרְפָאִים וְחַד־הַקֶּרֶן קְצָת לְחוּצִים – וְכֻלָּם מְחַכִּים לַחֲבֵרָה אַמִּיצָה שֶׁתֹּאמַר: "הַי, אֲנִי יֵטִי".

"בדרך כלל אני פחות מתחברת ל'ספרי מטרה', מהסוג שמתיימר לפתור בעיה מוכּרת כלשהי מעולם הילדוּת בעזרת סיפור דידקטי; אבל לפעמים יש יוצאים מן הכלל, וספר זה הוא אחד מהם", כתבה המתלהבת, הלא היא עטרה אופק, על יטי עוד לא מוכנה ללכת לבית ספר.

והנה כמה מנימוקיה: "לדעתי הוא עשוי לעזור לא רק לילדים שחוששים להיכנס לכיתה א', או לכל מסגרת חדשה אחרת, אלא גם לילדים שמרגישים 'מיוחדים' ושונים, בעיקר אם הם נוטים לאבד בקלות את קור־רוחם, שלא לומר להיכנס להתקפי חרדה או זעם [...] לציורים יש תפקיד חשוב בחוויית הקריאה בספר, והם מגלים לנו שלא רק יטי נראית אחרת ומיוחדת: כל הילדים בבית הספר שלה הם מיוחדים ושונים, חלקם אפילו מוזרים עד מפלצתיים! מה שרומז לנו שכל הילדים מרגישים לפעמים 'אחרים'."