רץ

וכבר מחצית הקילומטר מאחוריך ועדיין אין ניכר בך שום אות גופני לריצתן המהירה, הדופק עודנו קצוב, והולם במתינות, והזיעה קלה ביותר, ואף שאתה נועל לרגליך את הנעליים הצבאיות הכבדות, ולא את נעלי הריצה שלך, והקור והרעב גם הם עלולים להכביד עליך בהמשך הדרך, עשוי אתה להמשיך ולרוץ כך, בלא להיעצר אף לרגע אחד, ונקישות רגליך בכביש האספלט יישמעו כל הלילה לאורך הדרך שמכאן ועד לאורות הצהובים בכניסה לירושלים, ותוכל להקשיב להן מתוך הקלה ידועה, שרגליך הן, וגם היא, שלוות הריצה המוכרת, או מוטב - תרדמת הריצה המוכרת, תקל עליך את מעמסת השעות הקרובות, את הפחד מפני חדרי החדרים של הכפרים שמשני צידי הכביש, ואת קרירותה הלחה, הדביקה, של הרוח, ואת צריבת הגחלת האדמדמה שבמעיך, וכבר אתה יודע איך ייתרגם המיקצב המדוייק של צעדיך להברות ולמלים ולמנגינות, ואתה מכיר כל זאת ממאות המרוצים והתחרויות וריצות התענוג שלך, ואף שהלילה התנאים קשים ביותר, קשים מכל, אולי, אין להטיל ספק בנצחונך, כי הלילה תנצח את תשוקת הריצה עצמה, או לפחות תבתר, בסכינו החד של אוויר הלילה הצולף בריאותיך, את הפקעת הצפעונית שמכוחה אתה רץ כבר למעלה משלוש שנים...