מה עובר על אב שכול שבא לרומא לבקש מהאפיפיור שיכריז על בתו הקטנה כקדושה, ובינתיים הוא נושא אותה במשך שנים במזוודה, יפה כמו שהייתה במותה? מה קורה ביום גשום אחד, כשנופל לכפר משמים מלאך קשיש, קירח, מרוט כנפיים? ומה קורה בכפר אחר, ובייחוד איך מגיבות הנשים שם, כשנסחפת לחוף גופה ענקית של הגבר היפה ביותר בעולם?
התשובות לשאלות אלה ואחרות ב-14 מהטובים בסיפוריו של חתן פרס נובל לספרות, גבריאל גרסיה מארקס, אשר ליקטו במיוחד לקובץ זה עורכי ספרייה לעם. הסיפורים ראו אור בשלושה קבצי סיפורים שונים, ושבעה מהם תורגמו מחדש על ידי טל ניצן.
מתוך הסייסטה של יום שלישי
לתנין הקדוש
הרכבת הגיחה מתוך הפרוזדור הסלעי האדום הרוטט, חדרה אל מטעי הבננות הסימטריים שנמתחו עד אין קץ, והאוויר נעשה לח ורוח הים לא הורגשה עוד. משב עשן מחניק נכנס דרך חלון הקרון. בדרך הצרה המקבילה למסילה היו עגלות פרים עמוסות זרים ירוקים. בצד האחר של הדרך, בשטחי בור שוממים להפתיע, היו משרדים ובהם מאווררים חשמליים, מצבורי מבנים של לבנים אדומות ובתי מידות שכיסאות ושולחנות קטנים לבנים עומדים במרפסותיהם, מוקפים דקלים ושיחי ורדים מאובקים. השעה הייתה אחת עשרה בבוקר, והחום עוד לא התחיל.
"יותר טוב שתרימי את השמשה," אמרה האישה. "השיער יתמלא לך בפחם."
הילדה ניסתה לעשות זאת אבל החלון היה תקוע בגלל החלודה.
