גיבורת ספרה של רות אוזקי, ששמה גם הוא רות, מתגוררת על אי שלו עם בן זוגה אוליבר והחתול פסטו. בטיול בוקר על אחד החופים היא מוצאת תיק "הלו קיטי" ובו יומן של נערה יפנית־אמריקאית בשם נאו, שעון עתיק ושני צרורות מכתבים, האחד יפני והאחר צרפתי.
היומן מרתק את רות, יפנית־אמריקאית גם היא. נאו בת ה־16 כמו פונה אליה מעבר למילים ולזמן, וקושרת אותה אליה ואל יפן, מולדתה השנייה. אבל אין זו רק יפן של ימינו, זו של אופנת הרחוב והמאנגה, אלא גם יפן של נזירי הזן, של מלחמת העולם השנייה ושל "חיילי השמים", טייסי הקמיקזה. מפגש זה משנה את חייה של רות, סופרת מתוסכלת, ושולח אותה למסע רב תהפוכות עם רוחות רפאים מעבר לזמן ואל חלומות שמשנים את מהלך הסיפור בדיעבד.
כתב על הספר המבקר והעורך מוטי פוגל:
"סיפור זמני ממחיש היטב את הקסם של הספרות, את הכוח שלה [...] אוזקי, כמו כל סופרת טובה, יוצרת דמויות שממשיכות להתקיים גם לאחר שהספר נגמר ומקבלות חיים שאין לנו, ולא יכולה להיות לנו, כל ידיעה עליהם".
מתחתי את הגרב וגירדתי לי מאחורי הברך, יישרתי את הקפלים של החצאית כדי שיהיו מסודרים יפה-יפה על הירכיים. תחבתי את השיער, שמגיע לי עד הכתף, מאחורי אוזן ימין, שיש בה חמישה חורים, אבל עכשיו אני נותנת לו להסתיר את הפנים שלי ברוב צניעות כי הסלרימן האוטאקו שיושב בשולחן לידי תוקע בי עיניים, וזה מעביר בי צמרמורת אבל גם קצת מצחיק. אני לובשת את התלבושת האחידה של חטיבת הביניים ולפי המבטים שהוא תוקע בי ברור שיש לו פטיש רציני על תלמידות. אבל אם זה הקטע שלו, מה יש לו לשרוץ בקפה-משרתות צרפתי? טמבל!
