במרכז ספרו של אגור שיף, המאחרים, המועמד ברשימה הקצרה לפרס ספיר 2014, עומדת דמותה של ליאורה כרם, מורה בגמלאות, שסיפורה מילדות ועד זיקנה נכרך בעלילת השקיעה של מדינת ישראל.
דווקא בשעה שרוב הישראלים חגגו את הניצחון המהיר והמזהיר במלחמת ששת הימים ואת האפשרויות הנהנתניות החדשות שהציע הכיבוש, נאלצה ליאורה לשבת לצד מיטתו של בעלה מיקי, שנפצע מפגיעת כדור בראשו והיה מוטל כצמח. לאחר 11 שבועות, כשכבר נדמה היה כי לעולם לא יתעורר, קם משנתו ופרץ בבכי. עד מהרה מתברר לליאורה כי הגבר הצעיר והבוגדני, הזחוח והיהיר, דמות קלאסית של מאצ'ו ישראלי, היה לאדם רכרוכי ונטול ליבידו, מצד אחד, אך עקשני מאוד בסירובו החד משמעי לשתף פעולה עם ציפיות החברה ממנו ולשחק את תפקיד "הלוחם הגיבור שהשתקם", מהצד האחר.
ארבעים שנה ממשיכה ליאורה לחיות חיים נטולי מיניות ורומנטיקה עם מי שלדבריו "איבד את הגבריות שלו", ושאינו מסוגל או מעוניין להוליד עמה ילדים ולזכות בהמשכיות, עד שבמהלך מלחמת לבנון השנייה, היא מחליטה לעשות מעשה - ויוצאת להתנקש ברמטכ"ל.
כתבה שירה סתיו בביקורת על הספר בהארץ בינואר 2014: "התכונה המנוגדת המצויה בו כל העת היא שהופכת בעיני את שיף לסופר מעניין. לאורך כל הספר הוא אינו מהסס להשאיר כמה שיותר שאלות פתוחות, ללא מענה, פעולות חסרות הסבר ברור וקווי עלילה פרומים. הבחירה הזאת, להימנע מתשובות ידעניות, מטילה את מלאכת הדמיון ואת השאלות המעיקות לפתחנו, ובזה כוחה".
"נוסחאות, תבניות, פרדיגמות, אקסיומות מפתחות את החשיבה? מה פתאום? בדיוק להפך. כשיש לך נוסחה אתה בכלל לא צריך לחשוב. בטח לא להרגיש. הסיבה האמתית להתעקשות על הנוסחאות, התבניות, הפרדיגמות והאקסיומות היא זאת – אלה הן אבני היסוד של הסדר האזרחי. של המשמעת. של ציות לחוקים." (עמ' 85)
