בבגדים כמו באווירה, היחידים שחשים נוסטלגיה לאייטיז הם אלה שמעולם לא היו באייטיז, או היו צעירים מכדי לתפוס את גודל המבוכה. בישראל הפרובינציאלית היתה המכה קשה במיוחד: אלו היו הימים שבהם קונכיית בצק-פילו ממולאת פטריות הייתה הצעקה האחרונה בענף החתונות, תמונות פאייטים של רקדניות פלמנקו עיטרו את הסלון והבילוי הנחשק ביותר היה נסיעה משפחתית לפארק המים בשפיים.
אל תוך התחום הצר הזה מחזיר אותנו ירמי פינקוס, עם סיפורה של משפחה שבה לכולם יש תוכניות גרנדיוזיות, אבל כמו תמיד, המציאות מתערבת: כדרכם מדי שנה בשנה מתכננים יוסף צינמן, חנווני תל אביבי אמיד, ואשתו האהובה ציפי, לצאת בסוכות לנופש בעיירה זייפלד שבהרי טירול. אלא שהפעם מחליטה ציפי שאחותה דבורה זלצמן, המתפרנסת בדוחק מפרפומריה כושלת, חייבת להצטרף לנסיעה ויהי מה. עד מהרה מסתפחים לתוכנית עוד ועוד קרובי משפחה, וכדי לקושש את הכסף הנחוץ לטיול, הם נכנסים עם ציפי הנמרצת לעסקי הביגוד העממי ותצוגות האופנה לוועדי עובדים. הקיץ העומד בפתח מבטיח אמנם רווחים נאים, אך ככל שקרבים גיבורי הספר ליעדם, כן הם מסתבכים והולכים ברשת נפתלת של יצרים ותככים משפחתיים.
עוד מספרי ירמי פינקוס במגדלור
"שבע בבוקר; את בטח חושבת לך - מה כבר כל־כך מיוחד בזה? שבע בבוקר! ופה בדיוק הטעות שלך, גברת גיטליס, כי השבע בבוקר שלהם זה לא השבע בבוקר שלנו. אצלהם בשעה הזאת בכלל חצי־חושך, והרבה פעמים גם מטפטף גשם. מי המשוגע שירצה לצאת מהמיטה? אבל אני בכל זאת קם לי, בשקט־בשקט, לא מעיר את ציפי, שם עלי איזה סוודר ויוצא למרפסת. מה להגיד לך, גברת גיטליס? הנשימה נעצרת! את מכירה אותי ברוך השם לא מהיום - אני לא מאלה שמתלהבים בקלות: אז אם אני כבר אומר שהנשימה נעצרת... נ-ע-צרת! פה - את, ומולך - כל אוסטריה. פשוט ככה. היערות, ההרים, השלג. חוץ ממך אין שום נפש חיה, אולי איזה שתיים־שלוש פרות... אבל חוץ מזה - כלום. והריח הזה של הירוק, והפרחים - איזה פרחים! ובתים קטנים כאלה, ומרחוק אַת שומעת פעמונים... מאתיים?"
"שיהיה שלוש מאות, אבל דק."
"אנשים אומרים: יוסף צינְמן מיליונר, יוסף צינְמן יכול להרשות לעצמו. בואי נגיד שתודה לאל לא חסר לי. אז בשביל זה אני צריך לנסוע ללונדון? בשביל זה לשבת בכוח בהילטון? מצטער מאוד: אותי לא מעניין כל ההַיי־צֶעצַייטֶע הזה. הנה גם דבורה פה, את יכולה לשאול אותה."
"אצלנו במשפחה באמת אין סנובים," אמרה דבורה זלצמן.
