שירים, כמובן, וגם ציור אחד ורישומים בגשרים נופלים לאט – ספר השירה הראשון של ענת בצר, אמנית החיה ועובדת בתל אביב שיצירותיה הוצגו בתערוכות רבות בארץ ובעולם.
זְמַנִּים רָעִים לְהִתְעַקֵּשׁ עַל יֹפִי,
לָתֵת לָאֶגוֹ מָקוֹם, לְהֵעָלֵב מִשְּׁטֻיּוֹת.
יָמִים קָשִׁים לַחְשֹׁב עַל כֶּסֶף, עַל שֶׁמֶשׁ,
עַל פָּרִיז, עַל שִׁירָה.
אֲנִי עוֹמֶדֶת עֲקֻמָּה בִּקְצֵה צוּק,
זֶה הַזְּמַן לְשִׁוּוּי מִשְׁקָל,
אֲבָל הַגַּב כּוֹאֵב וְאֵין יָד מוּשֶׁטֶת.
מָחָר יִירוּ פֹּה בָּרְחוֹבוֹת, וַאֲנִי חוֹשֶׁבֶת
שֶׁאֵשׁ הַשִּׂנְאָה כְּבָר אָחֲזָה
לִי בִּכְנַף הַמְּעִיל.
