אסופת מאמרים, בעריכת ההיסטוריונים נמרוד טל ואייל נווה, שבה מתבוננים אנשי ונשות מחקר ומעשה שהשתתפו ועדיין משתתפים/ות בעיצוב החינוך ההיסטורי בישראל על זירות מרכזיות שבהן הוא מתקיים ועל מגוון הזיקות שבין הזירות - כיתות הלימוד, משרד החינוך, מכללות להוראה, המרחב הדיגיטלי, המרחב הציבורי, ספרי לימוד, קולנוע, מסמכי מדיניות ועוד.
449 עמודי הספר עוסקים בתהליך שבו חברה נתונה מטפחת ומעצבת תודעת עבר לחבריה. במסגרת החינוך ההיסטורי עוזבת ההיסטוריה את כותלי מוסדות המחקר, משתחררת במידה רבה מכללי העיסוק המדעי ונרתמת למטרות שונות. מגוון השימושים האפשרי בהיסטוריה, ריבוי הזירות והנפשות הפועלות וכן האינטראקציה ביניהן הופכים את החינוך ההיסטורי לתהליך מורכב ודינמי. בישראל, שבה לעבר תפקיד מכונן, זהו גם תהליך בעל משמעויות פוליטיות וחברתיות עמוקות, ולכן הוא רווי מתחים ומחלוקות.
