מחשבות, זיכרונות, ציתותים לשיחות אקראיות במרחב הציבורי, געגועים לאלה שמתו ול"טעמה הרקוב של הנוסטלגיה" במבחר המכנס את מיטב רשימותיו של הסופר, המתרגם והתסריטאי המחונן עוזי וייל.
המבחר נפתח בהקדמה המפורסמת של וייל לאסופת שיריו המתורגמים של ריימונד קארבר, ונחתם ברשימה שטרם התפרסמה, "עשרים מחשבות על תפילה", ובה מבקש וייל להשתהות על אפשרות קיומו של "קשר דק, אך יציב, עם המקום הזה".
דרך מפגש עם חבר ילדוּת שהיה לפושע, היתקלוּת באהובה ישנה, מחווֹת קריאה ליוצרים כמו ארנסט המינגוויי ויורם קניוק, או דין וחשבון משעשע ונוקב עם המדינה שנגנבה או הלכה לאיבוד – וייל כותב על ההווה, על העבר, ולפעמים השנה היא תמיד 1947.
צריך לתרגם רק את מי שאתה אוהב. את מי שאתה אוהב, אתה מבין. ויש לך את התשוקה לדבר בשמו הכי טוב שאתה יכול.
