אֵיךְ יָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁכָּל יֶלֶד אוֹמֵר לְעַצְמוֹ
— לְפָחוֹת פַּעַם אַחַת —
שֶׁהוּא לֹא יֵצֵא כְּמוֹ הַהוֹרִים שֶׁלּוֹ
וְלַמְרוֹת זֹאת, הָעוֹלָם לֹא מִשְׁתַּפֵּר?
עוֹד סֵפֶר נִפְתָּח.
מחזור שירים בגדילה - בכורתי, ספרו השישי של אודי שרבני, נכתב בעקבות לידת בתו הבכורה. המחזור יגדל עד שהילדה תהיה בת שנתיים. הוא יודפס בספר, יראה אור, יתקבע, אבל הילדה תמשיך הלאה, אל העולם. את העולם הזה, את מה שאין לו קווי מתאר, על שלל היבטיו האישיים והאוניברסליים, מנסה בינתיים אביה לתאר, לחוש, לפענח.
בלשון שירה רְווּיה הומור, תבונה ואומץ, ברצינות תהומית ובחיוך ממזרי, הוא משרטט בשבילה – והיא משרטטת בשבילו – נתיב אחד בזמן הנע בשרירותיות, ערוץ פרטי המביס את האבסורד הקיומי ובה בעת נכנע לו. אחרי הכול, זה מה שנשאר: משפחה אחת המהלכת בקטנות, פשוטו כמשמעו; ומעט מילים סדורות על דף. בספר גם שירים שנכתבו לאחר ובעקבות אירועי שבעה באוקטובר 2023.
לִפְעָמִים
אֲנִי תּוֹפֵס אֶת עַצְמִי מְנַדְנֵד עֶגְלַת סוּפֶּר כְּשֶׁאֲנִי עוֹמֵד בַּתּוֹר.
לִפְעָמִים
אֲנִי הוֹלֵךְ לְבַד וְאוֹמֵר הִנֵּה חָתוּל.
***
אֵיךְ אֶפְשָׁר לִכְתֹּב שִׁירָה לְאַחַר
שִׁבְעָה בְּאוֹקְטוֹבֶּר אַלְפַּיִם עֶשְׂרִים וְשָׁלשׁ?
אֲנִי עוֹצֵר עֲרִיכָתוֹ שֶׁל סֵפֶר שֶׁנִּכְתַּב לִפְנֵי
כְּדֵי לְנַסּוֹת לְהַסְפִּיק אֶת הָאַחֲרֵי,
וְכוֹתֵב:
רָאִיתִי צִפּוֹר רַבַּת יֹפִי.
הִיא לֹא רָאֲתָה אוֹתִי.
אֵין זְמַן לְשִׁירִים; עַכְשָׁו חַיִּים, עַכְשָׁו עוֹזְרִים
לַנּוֹתָרִים.
(אֶל הַמָּוֶת הֵישַׁרְנוּ מַבָּט, וְהִנֵּה מוּטָלוֹת גּוּפוֹתֵינוּ שׁוּרָה אֲרֻכָּה)
לְרִגְשׁוֹת אָשָׁם אֵין קֶצֶב; שׁוּם דִּיּוּן אֵינֶנּוּ דָּחוּף,
מוּטָב כְּבָר שֶׁנֵּלֵךְ בִּקְטַנּוֹת.
גַּם יָד פְּתוּחָה וְאֶצְבָּעוֹת צְרִיכָה לִהְיוֹת פַּעַם אֶגְרוֹף.
