שלוש נובלות הקשורות זו בזו ברשת של חוטים גלויים וסמויים בספרו של דרור בורשטיין, עליו כתב בבלוג שלו, מתחת לשולחן:
ב-2018 שמעתי במכונית אפיזודה קצרה על אהרן אפלפלד מפי יהודית, אלמנתו. היא סיפרה לי על נסיעות של אפלפלד לנתניה ללמד ריקודים סלוניים לניצולי שואה, היות שאמרתי לה שבנתניה נולדתי.
בלי קשר, כעבור שנה בערך, שלחה לי נוית בראל טור עיתון ישן ובו – איני ממציא את זה – ניחושי תוצאות משחקי הכדורגל ("טוטו") מאת יונה וולך. שלחתי את הטור למנחם פרי, עורך הספריה החדשה, והוא התקשר מיד. השיחה נדדה לדברים שסופרים ומשוררים עושים מחוץ לכתיבה. סיפרתי לו על האנקדוטה האפלפלדית. מנחם התרגש מהסיפור ואמר לי, באלו המילים, 'שב לכתוב את זה ואני אפרסם'. לא העליתי על דעתי לעשות זאת, אבל עוד באותו יום הייתי כבר בעיצומה של העבודה על הנובלה, שבספר היא השנייה מבין השלוש. הנובלה הראשונה צמחה מתוך השנייה כשמנחם אמר לי, אחרי השלמתה, שהיא קצרה מדי מכדי להיכלל בְּספר. השלישית נכתבה במקביל.
הוא קובע פגישה עם אחיו הצעיר ביום רביעי שניים באוקטובר בשעה שתים־עשרה בְּרִיזֶנְרַדְפְּלָץ, ליד הגלגל הענק, ומגיע עשרים דקות לפני כן, קונה כרטיס זוגי ותופס מקום בתור, מתקדם לאט עם התור, והשעה שתים־עשרה מתקרבת, אבל אחיו הצעיר מאחר כהרגלו ולא מופיע כפי שקבעו במפורש אתמול. הוא מביט שוב ושוב בשעונו וסביב, אבל לאחיו אין זֵכֶר. התור מתקדם. על סף הכניסה אל הקרונות האדומים של הגלגל הוא מבקש ממפעיל הגלגל להשאיר אצלו את הכרטיס למקרה שאחיו יופיע בסיבוב השני או השלישי, אך המפעיל הגידם מסרב בתוקף לקבל אחריות על הכרטיס, יתר על כן, הכרטיס הוא כרטיס זוגי ומיועד לישיבה זוגית בקרון אחד, המחיר לזוג הוא מחיר מוזל, ולכן עליו לנקב את הכרטיס ויהי מה, ואם לא יופיע הנוסע השני, הוא יאבד את זכות העלייה לגלגל, והאח ייאלץ לקנות כרטיס חדש, ומיותר לציין כי לא יעכב את הגלגל בגלל נוסע מאחר.
