עשר אגורות

זה מה שקרה: אני מגיע לעבודה, פותח את הדלתות בבניין שברחוב דובנוב 10, בו אני עובד כשומר. אחר כך שותה תה ומאזין לחדשות הבוקר. פתאום נכנסת ללובי אישה צעירה. היא נראית נסערת. וכך היא מספרת: "אתמול בערב, אבא שלי היה כאן אצל רופא כירורג, פרופסור ק'. הוא היה המטופל האחרון באותו יום. אחרי הביקור אבא הלך הביתה. גם הפרופסור הלך, לאחר שנעל את המרפאה שנותרה ריקה. כשאבא שלי חזר הביתה הוא גילה שהארנק שלו איננו. תגיד, אף אחד לא החזיר אליך ארנק ללובי?" "לא," אני אומר, "אף אחד לא החזיר לפה ארנק. אבל עכשיו צריך להגיע המנקה. אז חכי קצת." "אני מאוד ממהרת לעבודה ולא יכולה לחכות. זה מספר הטלפון של אבא שלי. קוראים לו שמוליק. הוא יושב בבית ומחכה לדעת מה קורה."