צייר פורטרטים בעל מוניטין בליסבון, שלפתע מתעוררת בו שאיפה שציורו יחשוף את דמותו האמיתית של המודל, הוא גיבור ספר הביכורים "הרשמי" של הסופר הפורטוגלי, חתן פרס נובל לספרות לשנת 1998, ז'וזה סאראמאגו.
וכך מציגה את הספר הספריה החדשה, בה ראו עד היום כל כתבי סאראמאגו בעברית: במדריך לציור, הרומאן היחיד של סאראמאגו המסופר "בגוף ראשון", כבר נמצא את קטעי "ההגות" האירונית, המכתמית, המערטלת מקוּבלוֹת, שאופיינית לו; את הדימויים המפתיעים; את ההזרה של מצבי יום־יום באמצעות תקריב פרטני – אך עדיין נעדר בו קולו של המספר השנון, החכם והבור כאחד, הפורש "בגוף שלישי" עלילה עתירת דמיון ויוצאת־דופן. לאחר שהוצאנו את 14 הרומנים שפרסם סאראמאגו בחייו מאז פריצתו הסגנונית, אנו משלימים את המפעל עם הרומאן הקדם־סאראמאגואי הנוכחי, גם הוא בתרגומה המרהיב של מרים טבעון.
אמשיך לצייר את הציור השני, אבל אני יודע שלעולם לא אסיים אותו. הניסיון כשל, ולמפלה הזאת, או לביזיון, או לאוזלת היד, אין הוכחה טובה יותר מדף הנייר שאני מתחיל לכתוב עליו: עד שיום אחד, במוקדם או במאוחר, אעבור מהציור הראשון לציור השני, ואחר־כך אפנה למה שכתוב כאן, או אדלג על שלב הביניים, או אקטע מלה כדי להוסיף משיכת מכחול על הבד שעליו הפורטרט שהזמין ס', או על הפורטרט האחר, המקביל, שאותו לא יראה. ביום ההוא לא אדע יותר ממה שאני כבר יודע היום (ששני הפורטרטים מיותרים), אבל אוכל להחליט אם היה טעם להתפתות לצורת ביטוי שאינה שלי, לכתיבה, אם כי, ככלות הכל, מעצם ההתפתוּת משתמע, שבסופו של דבר צורת הביטוי האחרת שנקטתי, אשר שימשה אותי בקפדנות רבה כאילו אני נוהג על־פי כללים הקבועים באיזה מדריך, גם היא לא היתה שלי.
