הספר הרביעי - והאחרון - שבו נקשרים כל ספרי הסדרה כשסבא אליהו היה קטן של ינץ לוי (הדוד אריה), המלווה כתמיד באיוריו של אבי בלייר. הסדרה שואבת השראה מסיפורים ששמע ינץ מאביו על ילדותו בתל אביב של שנות השלושים של המאה העשרים ומציגה - באופן מבורך ונדיר במקומותינו, בוודאי בספרי ילדים - גם התמודדות עם עוני וקשיים.
בֹּקֶר אֶחָד דּוֹפְקִים שׁוֹטְרִים עַל דֶּלֶת הַצְּרִיף שֶׁל סַבָּא אֵלִיָּהוּ וּמִשְׁפַּחְתּוֹ. אֵלִיָּהוּ הָמוּם לְגַלּוֹת שֶהוֹרָיו מָאֳשָׁמִים בַּחֲטִיפָה וּבִגְנֵבָה. הֵם נִלְקָחִים לַכֶּלֶא וְעוֹמְדִים לְמִשְׁפָּט. אֵלִיָּהוּ מְפֻחָד וּמֻדְאָג כִּי הוּא נוֹתָר לְבַדּוֹ, אֲבָל יַעֲשֶׂה הַכֹּל כְּדֵי לַעֲזֹר לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ. כֵּיצַד יַצְלִיחַ לְחַלֵּץ אֶת הוֹרָיו מֵהַכֶּלֶא וְלַחְשֹׂף אֶת הָאֱמֶת שֶׁתַּצִּיל אוֹתָם? וְאֵיךְ כָּל זֶה קָשׁוּר לְחֶדְוָה, שֶׁנֶּעֶלְמָה מֵחַיָּיו?
