דווקא כשנדמה שהכל בסדר, הילדות גדלות, המאבק על הפרנסה נרגע, החיים במסלולם הצפוי והטוב - משהו משתנה באיתן. אירוע זניח מעברו כחייל שב ורודף אותו והוא לא מוצא את עצמו בבית של עצמו, בין שלוש הנשים שהוא אוהב.
בספרה משפחה, סיפור. עוקבת נירה מאי במבט מפוכח, שקט וכמעט נטול אמוציות אחר הכרוניקה של פרידה ושל פירוק התא המשפחתי. קולם של בני המשפחה, שני ההורים ושתי הבנות, נמזגים זה בזה ופורשים את שלבי האבל על הפירוק של הסיפור המשפחתי, על מה שיש בו, על מה שיכול היה להיות בו ועל מה שהיה ואיננו.
נירה מאי היא אשת חינוך, יועצת חינוכית ודוקטור לפילוסופיה. עוסקת כיום בהכשרת מורות ומורים במרכז בובר לחינוך דיאלוגי.
שירה הכניסה את המפתח לחור של המנעול בשקט, סובבה והתפללה שהבית יהיה ריק ממשפחה. היא חוזרת מיום סוער במיוחד, לא שהימים האחרים היו שלווים, היא מתקשה לזכור יום שקט, מה קורה לה לאחרונה הכול מסתער עליה בקלות, היא מוצאת פגם בכל דבר, בכל אחד, כאילו כל העולם נגדה ואז היא נגד כל העולם. גוש של כעס עמום מתרכז לה באזור החזה. מתחת למרכז הבליעה היה צריך להיות מעבר, אבל אין, הכול תקוע מעל הבליעה וגם מתחת לבליעה, הכול נתקע, לא נכנס ולא יוצא. היא מחזיקה, המפתח לפות ביד כמעין הבטחה, מחזיקה מתוך פחד, מרוב בדידות. אם רק הייתה יכולה להגיד שכואב לה שם בחזה. אם תגיד יזעיקו רופא, או ייקחו אותה למיון, על זה לא תקבל חיבוק מנחם, רק תסתער עליה סערה נוספת.
