גיטה לאוּשמָנוֹבָה הייתה בת 16 כשהמלחמה הסתיימה. רק ניסיונם של הנאצים להשמידה הבהיר לה שהיא יהודייה. היא שרדה מחנה ריכוז וחזרה לכפר הולדתה בחבל הסודטים בצ'כיה, רק כדי לגלות שאין לאן לחזור. היא הייתה צ׳כית, אבל מבחינת התושבים היא בכלל גרמנייה, הרי בביתה דיברו גרמנית ולאחיה קראו אדולף. הממשלה הצ׳כית הלאימה את כל רכושם.
שישים שנה מאוחר יותר, ד"ר גיטה לאושמנובה היא אישה נמרצת בערוב ימיה. היא מחליטה לחזור לכפר הולדתה, הפעם עם נכדתה ובליווי עורך דין. היא חושפת את האפלים בזיכרונותיה ומחפשת צדק. האם יש משהו שיכול לכפר על מעשים ברבריים? האם השתנה משהו בשנים שחלפו? האם הדעות הקדומות, החשבונות הקטנים והשנאה חלפו? האם ניתן לתקן עוולות ולהשיג צדק?
כסף מהיטלר – הרומן השני של הסופרת הצ'כית רַדְקה דֶנֶמרקוֹבה וספרה הראשון שמתורגם לעברית – הוא סיפור אפל וגרוטסקי על הפרקים הכואבים בהיסטוריה של מרכז אירופה אחרי מלחמת העולם השנייה. סיפור על אשמה קולקטיבית, אחריות אישית ועל הגבול השביר שבין טוב ורע.
איך יכול להיות שאני עדיין חיה? איך אפשר להישאר נורמלי, אחרי כל זה? בעולם הזה, בין בני אדם, שלעולם אינם משתנים? הרי בכלל לא משנה אם אביך יושב כאן או אתה או הבן שלך או הנכד שלך. אנשים נשארים אותו הדבר. אין תקווה. אין תקווה לא בך, ולא בי וגם לא בילדים שלנו. אם אפשוט את העור מכולכם, אחד אחד, מכל מי שיושב פה ועומד פה, אמצא את אותו הדבר. אין בינינו שום הבדל.
