יומן בדיוני, אך ריאליסטי לחלוטין, שכתב רופא המשפחה והסופר דורון עמוסי. כל פרק מתאר יום בקליניקה, על מצעד הפציינטים שבה, החושפים את גופם ונפשם בפני האלמנט הקבוע היחיד, הרופא. ספר המאפשר הצצה מעמיקה לאחד המקצועות שמשפיעים על כל אחד מאיתנו.
כותב אלי הירש, שערך את הספר:
מעולם לא קראתי ספר הדומה לרופא משפחה. יומן, אבל מרגע שהתחלתי לא יכולתי להפסיק. סגנונו החד והחותך מפתיע במבט ראשון, אבל בתוך כמה דקות נכנסים לקצב, ומבינים שהסופר, דורון עמוסי, מצליח לחשוף בדייקנות מרשימה את הדרמה האנושית המייחדת את אחד המקצועות המשמעותיים ביותר בחיי אדם - רופא המשפחה [...]
[...] לפעמים הפציינט מופיע רק פעם אחת בספר, כדי להתלונן על מחלת חורף ויראלית או לבקש אישור לחדר כושר, אך לפעמים הוא הופך לגיבורו של סיפור מתמשך, שכן הביקור אצל רופא המשפחה מתגלה רק כפרק אחד בדרמה רפואית ואנושית מתגלגלת, שלא תמיד מובילה להפי אנד. ואט-אט, ככל שהספר מתקדם, מתברר שגם הרופא עצמו עלול להפוך לפציינט - גילוי שמעניק לספר ממדים ספרותיים נוספים, ומבט עמוק יותר על הדינמיקה המרתקת המתרחשת מדי יום ביומו ברבבות קליניקות של רופאי משפחה ברחבי העולם.
ימי ראשון תמיד עמוסים. סוף שבוע ללא רופא. בבקרים עובדים רק שניים: מומחה אחד ומתמחה אחד. מעניין איך נראית הרשימה להבוקר. כבר מהחניה אני רואה שחדר ההמתנה מלא.
ליאת ח'. בת 56. נשואה ואם לשלוש. סבתא לנכד קטן. כאב גרון משעות הבוקר המוקדמות. ללא עליית חום. נראית טוב. מוטרדת. מעניין מה היא חושבת שאני עלול לגלות כל־כך מהר מתחילת הופעת התסמינים? הדרך הטובה והמהירה ביותר לטפל בה היא לומר לה כמה טוב שהגיעה, לבדוק אותה ברצינות רבה ככל האפשר, ולהזמין אותה לחזור אלי בכל החמרה במצב. חמש דקות קשובות ורציניות והיא בחוץ עם הקלה גדולה. רומן ז'. בן 26. רווק ללא ילדים. סטודנט. זקוק לאישור לחדר כושר. ללא בעיות עבר בפעילות גופנית. ללא כאבי חזה. ללא סחרור או כאב ראש במאמצים. לא התעלף באימון. שולל מוות פתאומי במשפחה ("זוכר סיפור משפחתי על מישהו צעיר מגיל חמישים שנמצא מת במיטה או שלא הסבירו את סיבת המוות שלו?") בבדיקה גופנית נראה בריא. לחץ דם 120/75. ללא ממצא חריג בהאזנה לריאות. קולות הלב ללא אוושות. אישור מודפס. צ'יק צ'ק.
