באדיבות ההוצאה העצמאית תשע נשמות, רואה אור ספרה השני בעברית של הסופרת האירית קלייר קיגן, מחברת ללכת בשדות הכחולים, הנע בין אירלנד לאנגליה לארצות הברית, בין חוות נידחות לרחובות העיר, בין הפשוט למתוחכם, בין הילדי לבוגר, בין פמיניזם גאה למיזוגניה מבחילה, בין רווחה לעוני. לדמויות מכל המנעד האנושי והחברתי הזה מעניקה קיגן קול אותנטי ב-16 סיפורים הרחוקים זה מזה, שהמכנה המשותף המרכזי ביניהם הוא אולי האימה.
האימה - גלויה או סמויה, מתפוצצת בפנים או מכרסמת מתחת לפני השטח, צפויה או מפתיעה - היא החיים בעולם שבו אין לנו שליטה אמיתית על מכות הגורל. ובתוך המציאות הזו, המשובצת בכל סוגי הקרעים האפשריים ביחסים בינאישיים, מצליחה קיגן לראות גם יופי, אופטימיות ורגעים אנושיים של חמלה, עוצמה ואמת פנימית.
בכל פעם שנסעה, שאלה את עצמה האישה הנשואה באושר איך זה לשכב עם גבר אחר. בסוף השבוע הזה היתה נחושה לגלות. היה חודש דצמבר; היא חשה את המסך היורד על שנה נוספת. היא רצתה לעשות את זה לפני שתהיה זקנה מדי. היא היתה בטוחה שתתאכזב.
ביום שישי בערב עלתה על הרכבת העירה וישבה לקרוא באחד מקרונות המחלקה הראשונה. ספר המתח לא ריתק אותה; היא יכלה לִצפות את הסוף. מבעד לחלון הבזיקו בתים מוארים בחשכה. היא השאירה מקרוני בגבינה לילדים, החזירה מהניקוי היבש את החליפות של בעלה. אמרה לו שהיא נוסעת לעשות קניות לחג המולד. לא היתה לו כל סיבה שלא להאמין לה.
