הספרות האירית החדשה הולידה, בין היתר, את הפרוזה המרתקת של קלייר קיגן, אחת הסופרות האיכותיות ביותר בספרות האירופית העכשווית. ללכת בשדות הכחולים כולל נובלה ושלושה סיפורים קצרים מספרה עטור הפרסים, אשר מובאים לראשונה בעברית בידי הוצאת זיקית.
במוקד הנובלה ״שלושה אורות״ נשלחת ילדת איכרים באירלנד הכפרית והענייה של שנות השמונים במאה העשרים למשפחה אומנת. אמה בהריון. התינוק יהיה עוד נפש שצריך להאכיל במשפחה מרובת הילדים. קיגן אינה זקוקה לפעלולים כדי להכניס את הקורא לאווירה מסתורית קסומה. דרך תיאור חיי היום יום, עבודת האדמה, צלילי מי הבאר, או התאקלמותה של הילדה בבית הזר, משרטטת לנו הנובלה האינטימית הזאת עולם רווי חושים.
בחלקו השני של הספר מובאים שלושה סיפורים שבמרכזם חיי אנשים בכפר, מערכות יחסים משונות, דמויות ששותקות יותר מאשר הן מדברות, צילו של החינוך הקתולי, יצורים מיתולוגיים, ותיאורים אימפרסיוניסטים בקווים מעטים – כל אלה מייצרים ספרות שקשה לעמוד בפניה.
"קודם לכן הנשים באו עם פרחים, אודם כל פרח עז ממשנהו. בכנסייה, ששם חיכו, ריחם היה חזק. נגן העוגב ניגן לאט את הטוקטה של באך פעם נוספת, אבל אי שקט של חוסר ודאות התפשט בשורות המושבים. קרניה המלוכסנות של שמש הבוקר כבר חצו את שולי הגרניט של אגן ההטבלה וגלש לתוכו. הכומר הרים את ראשו ונעץ את מבטו בדלתות הפתוחות. השושבינות, בשמלות משי ירוקות, עמדו שם דומם." (ע"מ 115)
