הספר השביעי בסדרת קודה של תשע נשמות הוא ספר הפרוזה הראשון של פבל אלכסנדרוביץ' מובשוביץ', שנולד בוִיטֵבְּסְק שבבלארוס, מתגורר כיום ברחובות ושניים מסיפוריו נבחרו במשך שנתיים ברציפות לרשימת המומלצים בתחרות הסיפור הקצר של הארץ.
אל חיי היומיום הכמעט טריוויאליים של סיפורי הסעודה האחרונה חודרים מהר מאוד יסודות חריגים שמערערים את הקריאה הנטורליסטית או הריאליסטית הקלסית. הסיפורים והדמויות נראים במבט ראשון כמו מהגרים חסרי פנים ושֵׁם בחלל חסר-חלל ובזמן חסר-זמן.
המטפיזיקה של הטקסט עומדת למבחן ונרקמת כך שבשיאה הגיבור, המחבר והסופר מתעמתים זה עם זה כדי לבחון את השאלה היסודית ביותר הנשאלת, כנראה, בספרות המערב – מיהו הבורא ומיהו הנברא. בדרך, נשאלות שאלות קרדינליות נוספות: מהי מציאות, מהו בדיון ומהם הטירוף והשפיות.
זה היה יום שלטונו האחרון של ראש הממשלה... איזה ראש ממשלה הוא היה? כמו כל האחרים — מבנה גופו סתמי, עגלגל כתפיים, זְקוּף גבות, לא גבוה, לא נמוך, פנים — יש, אף גם כן, מדינה מתוחמת גבולות — כמובן, וכן הלאה וכן הלאה... הכול כפי שנהוג. את אריזת התיקים דחה עד לרגע האחרון וכל פריט שלקח היכה בו כמו כאב שיניים. הוא הביט בכף ידו: את העניבה הלִילָכית ענב כשנשבע אמונים לשלטון, ואת זאת, המכחילה שאחז בידו השנייה, כשפגש את מפקד הצבאות היבשתיים. כמה חבל היה לו להיפרד מכל המחשבות הנעימות האלה.
