ספרו החמישי של עילי ראונר, עליו כותב עורך הספר עודד וולקשטיין:
במרכז הנובלה הפותחת קובץ זה ניצב שחקן המאבד בעיצומה של הצגה את הכושר לשחק. משעה שאנו חדלים לשחק, מה אנו מגלמים? מה יוצא מפינו כשאנו שוכחים את הטקסט? מה הדבר העולה ממעמקים בשעה שבני אדם נופלים מן הבמה, נשמטים מן העלילה?
סיפוריו החדשים של עילי ראונר דוחקים את גיבוריהם אל גבולותיו של האנושי ומעבר לו. בתעוזה נפשית ולשונית נדירה, ראונר מלווה את דמויותיו למקומות שבהם הדיבר נעקר מפיהם ובמקומו בוקעות נהמת כאב, אנחת אהבה או יללת כלב.
