"שרי אנסקי, הכוהנת הגדולה של החמין, מוציאה סוף-סוף קלסיקה אמיתית של מתכוני חמין נפלאים המתאימים לכל עונות השנה. מדף הספרים שלכם לא יהיה שלם בלי האנתולוגיה המרתקת הזו", כתב השף ארז קומרובסקי עם צאתו לאור של חמין, ובביקורת בהארץ על הספר כתב אורן קנר: "כאשר מדברים על כתיבת געגועים - ואין תבשיל המגלם טוב יותר מחמין את הגעגוע - אין לאנסקי מתחרים".
"נדמה לי שמתוך עשרה קבין של אושר מאוכל שירדו לעולם, נטל החמין תשעה", כותבת אנסקי, חוקרת תרבות האוכל הישראלית, ומגישה בחמין אינספור מתכונים לטירוני-חמין ולמקצוענים – חמין של חורף וחמין של קיץ וחמין של עוף וחמין של בשר וחמין צמחוני וחמין ללא קטניות וחמין דגים וחמין מקרוני ואפילו חמין מגרגרי דוחן, שנוהגים להכין בג'רבה שבתוניסיה בחג החנוכה – לצד פרקי מבוא על סירים לבישול חמין ועל סוגי הבשר המתאימים, טקסט מחכים על קישקע והסברים מלומדים על חמינדוס ועל שיטות לניטרול גזים מקטניות ועל הסלטים והאלכוהול ההולמים כליווי לחמין, ועוד ועוד.
יכולתה הנדירה של אנסקי לבשל ולספר סיפור מניבה מאכלים שאי אפשר למצוא באף מסעדה. המתכונים, האנקדוטות והסיפורים האישיים המרגשים שבספר מבטאים את זהותה של אנסקי ואת מרכיבי חייה, ואלה מחלחלים לתוך הדיאלוג האישי, האותנטי והישיר שלה עם האוכל. צילומי הספר נעשו בידי אלכס ליבק, חתן פרס ישראל לצילום ובן זוגה של אנסקי, במטבח ביתם בזמן ההכנות והבישול ובאור טבעי. דרך ההתבוננות שלו והיכרותו האינטימית עם אנסקי מעניקות לספר איכויות נוספות של תוכן, צורה וצבע.
כולנו טעמנו כבר אינספור גרסאות של חמין או צ´ולנט, מאכל הנפש היהודית המתקיים מעבר למכבש הזמן וחי בליבם ובחכם של האנשים בזכות הזיכרון של הבית והמשפחה. בהכנתו של החמין מתערבבים רגשות, זיכרונות וגעגועים, וטעמו מבטא את תחושת ההתרפקות על הטעם התמים שאבד ואת הקסם המנחם של השיבה הביתה.
