"ספר הגברים" הוא הרומן הראשון של התסריטאית, המחזאית והמשוררת ננו שבתאי. הספר הוא פלא של כתיבה ספרותית חדה, החומקת מכל הגדרה. קולאז' ספרותי מצחיק וכואב של פגישות ופגיעות, דיוקן עצמי של אישה שסקרנותה ויחסיה עם גברים כמעט ומצליחים לשבור את רוחה. אישה שכתיבתה היא שירה צרופה.
"נסענו בג'יפ מרווח ומבושם כמו בעליו הוורדרד והמשופם. ובביתו היו פעמוני רוח ומאובנים והוא לא בזבז זמן על דיבורים אלא דחף לי יד עמוקה וזריזה לתחתונים ומאחר שכבר הייתי חמה מהריצה לא ראיתי בזה שום טעם לפגם. להיפך. ככה דברים אמורים להיות. כמובן שהדיבורים על אדרנלין וגופים סמוקים ומזיעים היו אף הם מושכים במידת מה בערב הלח והקיצי. היה לו מין נפנוף יד נשי לא חינני שהתלווה לקול דק וצרדרד אבל מלבד זאת היה נדמה לי כמושלם, תאוותן ולקקן, אוהב לחקות שמחות של אחרים, דוגמה: אחרי המזמוז המתאבן שהתקיים במבואה הנוצצת לעיניי שכן קצת המום וזקן הובהלתי לדירה המרווחת חצי עירומה, הישר לסלון שם היה מזרון פוטון בו ביצעתי מיד עמידת ידיים שמחה, ואחר כך גם עמידת ראש ואפילו כמה שפגטים. עד כדי כך הייתי משוחררת. והרוחניק כל כך התפעל מכושרי הגופני וגמישותי עד שניסה לבצע תרגילים דומים אבל לא עלה בידיו כי בכל אופן היה מעט שמנמן ומגושם וכבר לא ילד. כשהוא היה ילד הוא היה שמנמן גם ואביו היה נוזף בו שהוא לא חייב לגמור את הלפתן או מה שלא היה שם ומחקה את תנועות לשונו ופיו בלעג. ואמו נצרה את לשונה החדה והמרירה וכשדיברה על אהבה זה היה רק בהקשר של תפוחי אדמה. יום אחד היא אמרה: "אני אוהבת תפוחי אדמה", ובזה זה הסתיים, העניין הזה של האהבה."
