ארבעה בני משפחה אחת - וגור חתולים שמתעורר לתחייה לאחר שנקבע מותו, ונהפך לנביא גס רוח - הם גיבורי הרומן הרביעי של אסף שוּר, המשרטט תמונה של בית אחד בירושלים ושל חיי משפחה שמתנהלים בחדריו, בתא משפחתי ההולך ומתפרק.
"יש רק דבר אחד שמעורער יותר ממשפחה שבה הכול לא בסדר: משפחה שבה הכול לגמרי בסדר", כתב עמרי הרצוג בביקורת על הספר שפורסמה בהארץ. "אסף שור מביט בחמלה בפרדוקס הזה, שנמצא ביסודם של הבתים כולם ושל המשפחות השוכנות בהם; והוא משתעשע עמו כמעט בהיסח הדעת, כמו חתלתול בצעצוע".
זה כל הסיפור, ושוב ושוב חוזרים אליו: אדם נולד. תינוק לגמרי וחסר אונים. אחר כך ילד. והסיפורים עליו אינם רבים, רק כמה שמרשה הזיכרון, אבל הם מתוקים מאוד. וגם אם יש בהם כאלה שעיקרם באכזבה או התפכחות, אפילו את הסיפורים האלה אנחנו מביאים כדי לומר בהם דבר מה על תום, על גילויים, על התחלות.
כי ככה זה: אדם בא לעולם ושום דבר כבר אי אפשר לחסוך לו. הכול הוא בעצמו חייב עדיין לגלות. הוא בעצמו צריך להתאכזב, לצחוק, להתאהב, לדעת שימות. הוא בעצמו צריך עדיין לעשות את הדברים האלה, ואין שום אפשרות שנקצר לו את הדרך.
