גליון 16 של הו! הנו כרך עב-כרס (כמעט 500 עמוד!) המוקדש כולו לערבית וליידיש. הוא כולל יצירות פרוזה ושירה משתי השפות, שלל מסות ורשימות על הזיקה בין התרבות הערבית והעברית ותרבות יידיש והתרבות העברית, עשרות משתתפים וביניהם הנשיא ריבלין, חוה אלברשטיין, פרופ' יהודה שנהב, פרופ' דן מירון, פרופ' מנחם פרי, אמירה הס, סיון בסקין, אלמוג בהר, יונית נעמן, מתן חרמוני ורבים אחרים. יש בו גם שלל סקופים ספרותיים, שמהם נחשוף בינתיים רק את זה: סיפור נפלא של בשביס זינגר על תל אביב בפרסום ראשון (עד היום הוא ראה אור רק בעיתון יידי נידח). גיליון עשיר מאוד, פוליטי מאוד, מעניין מאוד.
היידיש הזאת שהחלה לבוא אליך בהקיץ ובחלום, מאחר ונודע לה, כי נחושה החלטתך שלא לדבר בה, לא לחשוב בה, לא לחלום בה - לא בשינה ולא בהקיץ. ואם חלמת ואם דיברת מתוך השינה, החלום, ביידיש - למהר ולתרגם מיד כל מה שהגית, לעברית, ורק אז יכול אתה לחזור ולהירדם שוב. היידיש הזאת שדיברה אלי, אל בן העליה, בקול של שכינתא בגלותא: 'למה עזבתני' ובכל הלשון של 'על חטא שחטאנו': באונס וברצון. בנטיית גרון. בעיניים רמות. בפריקת עול. בקלות ראש. בקשיות עורף. בשנאת חינם ]...[ חשך בעדה. רואים עוד את צבע הקירות. תלך עכשיו השפה העברית, המלכותית, למכור פלאפל חם בעיר דיזנגוף, לזכרה.
אבות ישורון
