פרויקט הפסאז'ים מבחר

ולטר בנימין

שם מקור: Passagenwerk

  • תרגום: ניר רצ'קובסקי, רוני רצ'קובסקי
  • עריכה: יואב רינון
  • עיצוב: As We Design
תיאור

תרגום ראשון לעברית של מבחר מתוך פרויקט הפסאז׳ים - יצירתו האחרונה, הפרגמנטרית והלא-גמורה של ולטר בנימין, שבה הוא מנסה בדרכו המקורית לחלץ את "ההיסטוריה האמיתית" החבויה והמודחקת מאחורי החזית הנוצצת של הקידמה העירונית.

 

מרחב המוצא שלו הוא הפסאז׳ים של פריז - אותם מעברים מהודרים, מקורים בתקרות זכוכית וגדושים חנויות, שבהם הוא רואה את מבשרי מרחבי הצריכה הקפיטליסטיים המודרניים וגם "מרחבי חלום" של הלא-מודע הקולקטיבי של המאה ה-19. מהפסאז׳ים יצא בנימין אל כל רבדי החיים של העיר הגדולה, תר שם אחר "הסמרטוטים והפסולת" של ההיסטוריה המקפלים בתוכם את האמת הנסתרת שלה. לשם כך בילה בספריה הלאומית בפריז 13 שנים תמימות, מ-1927 עד 1940, באיסוף ציטטות, כתבות עיתונות, מודעות פרסומת, אנקדוטות היסטוריות ועוד ועוד חומרים טקסטואליים וחזותיים שאותם קיבץ, לצד רשימות והגיגים משלו, ב״אוגדנים״ לקראת כתיבת האופוס מגנום שלו, שנועד להיות "זירת כל מאבקי ורעיונותיי".

 

היצירה השלמה לא פורסמה מעולם בגלל לפני הפלישה הגרמנית לצרפת ביוני 1940, אולם בנימין הספיק להפקיד את מאות הדפים של רשימותיו אצל ידידו ז׳ורז׳ בטאיי, בטרם נמלט אל הגבול הספרדי - שם התאבד. בתחילת שנות השמונים של המאה העשרים התפרסמו רשימותיו תחת השם פרויקט הפסאז׳ים, וזכו מיד להכרה כאחד הטקסטים החשובים של המאה העשרים.

 

 

עוד מכתבי ולטר בנימין במגדלור

מתוך הספר

כדי להבין מהו "רחוב" יש להבחין בינו ובין הכינוי העתיק יותר, "דרך". בטבעם המיתולוגי אלה שני דברים שונים לגמרי. הדרך נושאת עמה את אֵימוֹת התעייה, אשר שמץ מהן השתקף ודאי במנהיגי השבטים הנוודים. בפניות וההכרעות הלא צפויות של הדרך ההלך הבודד מרגיש עד היום את הכוח שהפעילו ההנחיות העתיקות על השבטים הנוודים. לעומת זאת, מי שהולך ברחוב אינו זקוק לכאורה לשום יד מנחה ומכוונת. לא בתעייה יוצא אדם לרחוב, אלא דווקא בהתמסרות לרצועת האספלט המונוטונית, המכשפת, הנמשכת עוד ועוד. אולם את הסינתזה בין שתי האֵימוֹת האלה – התעייה המונוטונית – מייצג המבוך.

 

***

 

שני המרכיבים של הרחוב הם המסחר והתנועה. בפסאז'ים השני מביניהם גווע; התנועה שם זניחה. הפסאז' הוא אך ורק רחוב תאוותני של מסחר, מוקדש כל כולו לעירור מאוויים. ברחוב הזה הלְשַׁד כמעט אינו זורם, ולכן הסחורות מתרבות בשוליו ויוצרות צירופים פנטסטיים, כמו ברקמות של גידול סרטני. – המשוטט מחבל בתנועה. גם קונה הוא לא. הוא סחורה.