הקומדיה האלוהית תופת (פירוש)

אלמלא חיבר דנטה את הקומדיה, סביר להניח שהיום היה שמו ידוע רק להיסטוריונים של התרבות ושל הספרות. החותם הגדול שהותיר בתרבות המערבית קשור כולו ביצירה זו, שבכוחה המיוחד אנו חשים עד היום, ושאנו ממשיכים לגלות בה את המודרניות של תפישתו. קסם דימוייו, רצינות מחויבותו להבין את הטבע האנושי על שלל פניו, החמלה העמוקה המתלווה למוסריות ללא פשרות – כל אלה מותכים ביצירה יחידה במינה זו בזכות משמעת ברזל אינטלקטואלית ופורמלית.
נאמר – ואכן אמת הדבר – שדנטה לא הקים אסכולה מפני שלא ניתן לחקותו. ניתן לכתוב מחדש על דמויות המופיעות בסיפורי התנ"ך או במיתולוגיה ובספרות הקלאסית, ועל אלה אכן נכתב רבות במהלך ההיסטוריה. מֵדֵיאָה, שאול, אכילֵס, וסיפור ייסוריו של ישו שמופיע בברית החדשה, כל אלה שימשו לעיצובם של דמויות ומאורעות ביצירות בעלות אופי שונה מאוד האחת מהשנייה, וכולן נחלו הצלחה בזכות רעננותן, ערכן האמנותי ומקוריותן. לא כך היה בנוגע לדמויות ולאפיזודות מתוך הקומדיה. ייתכן שהסיבה לכך היא סגנונה הייחודי: אותו סגנון דיאלוגי – במשמעות שנתן למושג חוקר הספרות מיכאל בַּכְטין – שבאופן מעורר השתאות מצליח לעצב את הריחוק האפי, שבַּכְטין ראה בו את המאפיין של המונולוגיות האפית. השיח האפי לא מאפשר ויכוח ולא מאפשר חקירה, וייתכן שזו הסיבה לכך שיצירה זו של דנטה היא יצירה אחידה במלוא משמעותו האריסטוטלית של המונח: אורגניזם שמקבל את חיותו מחלקיו השונים בזכות ארגונם המדויק, ושיש לקלוט אותו ממרחק מדוד, כלומר לא רחוק מדי ולא קרוב מדי, כדי שיוכל להעביר לקורא, או למאזין, את חיותו. חיוניות זו היא תוצאה של איזון מתוחכם בין דרישות השכל לדרישות הרגש, המשתלבות זו בזו ומעניקות זו לזו ערך מוסף.