שני מאמרים מאת אשר צבי (הירש) גינצברג, שנודע בשם העט אחד העם, אשר נכתבו לקראת סוף המאה ה-19 ורלוונטיים עד מאוד לקריאה בימינו, כפי שכותב ראובן מירן במבוא לספר:
"מאז הֶלֶם 7 באוקטובר 2023, והמלחמה הבלתי נגמרת שפרצה למחרת היום, צפו ועלו ובחריפות מדממת השאלות שאילו נשאלו קודם לכן, ייתכן ש־7 באוקטובר 2023 לא היה אלא יום רגיל בלוח השנה. אך לא כך אירע. המדינה, המטולטלת בסערת ההפיכה המשטרית ותנועות המחאה, המשיכה לנוע קדימה כמו ספינה שרב החובל שלה מתעלם מאזהרות המכ"ם הצופה לה התרסקות – ערכית ואולי אף ממשית – אל סלעי החוף הקטלניים. אין זה מפליא שכיום, כשמושגי יסוד וערכי יסוד היטשטשו לגמרי, השקר הפך לאמת והאמת הייתה לשקר, רצוי ואולי אף חובה להפנות מבט דווקא לאחור כדי להכיר ולנסות להבין מדוע ואיך התנפצה ספינת החלומות אל סלעי המציאות".
המאמר לא זה הדרך פורסם בהמליץ, י"ב אדר"ש תרמ"ט (1889).
המאמר אמת מארץ ישראל נכתב בכ"א אייר תרנ"א (1891), באונייה מיפו לאודֵסָה, אחרי ביקור ראשון של אחד העם בארץ ישראל, ונדפס בהמליץ, י"ג–כ"ד סיון תרנ"א.
על הכריכה: אחד העם בעת ביקורו בארץ ישראל, 1911. צלם לא ידוע
מתוך אמת מארץ ישראל (1891):
עד כמה איפוא עלינו להיות זהירים בהנהגתנו עם עָם נוכרי שאנו באים לגור בתוכו מחדש, להתהלך איתו באהבה וכבוד, ואין צריך לומר - בצדק ובמשפט. ומה עושים אחינו בארץ ישראל? ההפך ממש! עבדים היו בארץ גלותם, ופתאום הם מוצאים עצמם בתוך חרות בלי גבול, חרות פרועה [...] השינוי הפתאומי הזה הוליד בליבם נטייה לדספוטיזם [עריצות], כאשר יקרה תמיד ל“עבד כי ימלוך”, והנם מתהלכים עם הערביים באיבה ואכזריות, משיגים גבולם שלא בצדק, מכים אותם בחרפה בלי כל סיבה מספקת, ומתפארים עוד כי כן יעשו, ואיש אין אשר יעמוד בפרץ ויעצור בעד הנטייה הבזויה והמסוכנת הזאת.
