בשנת 1687 ראתה אור המהדורה הראשונה (אחריה הודפסו שמונה נוספות) של הטיפוסים (Les Caractères), הספר יחיד פרי עטו של המורליסט הצרפתי ז'אן דה לה ברוייר (1696-1645), שאותו אפשר לתאר כבוחן ושופט החברה בתקופתו. בספר הוא מתאר בסגנון חד ועסיסי את תכונות האופי וההתנהגויות השונות של דמויות אמיתיות רבות מבני תקופתו, כשהוא מסווה אותן בשיטות שונות.
במסה על האדם הלקוחה מהספר ורואה אור לראשונה בתרגום עברי, האדם מוצג כיצור המרוכז באינטרס האישי ומשועבד לתנודות ולטלטלות אופנתיות ואף למצבי רוח. לה ברוייר מצביע תחילה על "חוסר אנושיותו" של האדם ומגיע למהות בעייתית מאוד: האדם הוא ישות חסרת תבונה ולא אוטונומית, לא יציבה, לא מתמידה, מִשתנָה, כזאת שאין אפשרות לקבֵע אותה. אבל דווקא אי־ההתמדה, לטענתו, מצילה את האדם - ואת המחבר: את האחד מההתמדה ברשעותו, את האחר מהטפת מוסר חסרת מקוריות.
הטיפוסים זיכה את לה ברוייר הנחבא אל הכלים והמופנם בהצלחה רבה ובפרסום רב, וב-14 במאי 1693 הוא אף נבחר כחבר באקדמיה הצרפתית.
1.
"אל לנו להתרעם כלל על בני האדם בראותנו את קשיחותם, את כפיות הטובה שלהם, את האי־צדק שלהם, את יהירותם, את אהבת עצמם ואת שכחת הזולת. הם בנויים כך, זה טבעם; זו אין יכולת לשאת שהאבן תיפול, או שהאש תיתמר אל על.
2.
בני האדם, במובן מה, אינם קלילים כלל, או שהם כאלה אך ורק בדברים הפעוטים: הם מחליפים את בגדיהם, את שפתם, את הדברים החיצוניים, את נימוסיהם; לעיתים הם משנים את טעמם; הם משמרים את מנהגיהם גרועים תמיד, יציבים וקבועים ברוע, או אדישים כלפי המידה הטובה.
