"הפוליטיקאי המושלם שמָזָרֵן משרטט את דיוקנו מפתיע במורכבותו הקודרת, בפיכחון הציני העולה ממנו ובאי־הגינותו", כותבת נדין קופרטי-צור במבוא למדריך לפוליטיקאים, שכתיבתו מיוחסת לאיש הכנסייה הקתולי והמדינאי הצרפתי ז'ול מָזָרֵן (1661-1602).
"אפשר לקרוא את הטקסט הזה כמין אנתולוגיה של 'אמרות מוסר' שלא באו מעֵטו של מזרן", כותבת קופרטי-צור. "הסופר וההוגה האיטלקי אומברטו אֶקוֹ מציע, למשל, במבוא שכתב לספר, לקרוא אותו כסאטירה שכתב מורליסט, שבכסוּת של מתן עצות לשליט מסיר ממנו את זרי הדפנה וחושף את ערוותו בפני הציבור. ובכן, כלום כתב מזרן עצמו את מקבַּץ העצות הזה או שמא מדובר בכתב פלסתר המדבר כביכול מגרונו – רק כדי לחשוף את אישיותו האפלה?"
[כשאתה מעוניין במשרה], התחל בהצגת הוכחה שמן ההכרח שמִשרה מסוימת תופקד בידי מישהו, בהעלאת נימוקים מן הסוג שיבהיר לכול[ם] שאתה נועדת לתפוס את המשרה הזאת. אחר כך הנח שיתחננו בפניך לקבל אותה בהשמעת התנגדות כי מעמדך הנוכחי מעניק לך כבר את זכויות־היתר הכרוכות במשרה [ולא הן מקור עניינך בה].
אל תדמה לעצמך שתכונותיך האישיות וכישרונך יביאו לכך שיעניקו לך משרה. אם אתה סבור שהיא תיפול בחלקך משום שאתה בעל הכישורים הגבוהים ביותר, אינך אלא אוויל. אמור לעצמך שמעדיפים תמיד לתת את המשרה החשובה בידיו של אדם חסר כישרון יותר מאשר בידי אדם הראוי לה. פעל אפוא כאילו רצונך היחיד היה להיות חייב את משרתך ואת זכויות־היתר הכרוכות בה לרצונו הטוב של אדונך.
אם אישה מסוימת מוצאת חן בעיניך ומושכת את ליבך, הימנע מלהיקשר יתר על המידה; אם הדבר חזק ממך, נקוט את כל אמצעי הזהירות האפשריים.
