הוצאת נהר ספרים בעריכת ראובן מירן ממשיכה להגיש לנו ממתקים ספרותיים, והפעם שלושה סיפורים פריזאיים:
בסיפור האלמונית מספר וילייה דה ל'איל־אדם על אהבה בלתי אפשרית. לאחר שעוררה תשוקה במתבגר הצעיר, ובהכירה את הממד הזמני של האהבה, האלמונית בורחת, מתחמקת, נעלמת.
בסיפור הפולי ברז'ר, 1879 תוקף ז'וריס-קרל הויסמנס את הסדר החברתי של זמנו ומתאר את הריקנות, השיעמום והיעדר האסתטיקה השולטים בו. עובדי התיאטרון ושחקניו אינם מובחנים מהמוצרים שמציעות הפרסומות בתוכנייה, וכמוהם הם מטבע עובר לסוחר, אובייקטים כפופים, שקופים ומנוצלים.
גיבורת הרפתקה פריזאית שחיבר גי דה מופסאן היא אישה פרובינציאלית נשואה ומשועממת. היא נמשכת לפריז בכוח סמוי, מאמינה שהעיר הנוצצת, המתוחכמת, המושחתת ושטופת התאוות המסעירה את דמיונה ממש מחכה לה. אבל ברגע השיא הנחלם היא חוֹוה את הפער בין הפנטזיה למציאות. החלום המתוק ושברו המר.
היה זה ערב הנעורים הראשון שלו! הוא היה בן עשרים. הייתה זו היכרותו הראשונה עם עולם של זוהר, של שיכחה, של טפלות, של זהב ושל תענוגות. ובדרך מקרה, הוא הגיע בזמן כדי לשמוע את חגיגת הפרידה מן האישה שעמדה לעזוב.
נדרשו לו שניות מעטות להתרגל לזוהרו של האולם. אך בצלילים הראשונים שהשמיעה המאליבראן, התפעמה נפשו; האולם היה כלא היה. הוא היה רגיל לשקט של היערות, לרוח הפראי הנושב בשוניות, לרעש המים על אבני המפלים ולרדת השקיעה בשעת הדמדומים, והרגל זה רומם לכדי משורר את הגבר הצעיר והגא הזה. בגון הקול ששמע, נדמה היה לו שנפשם של דברים אלה שולחת לו בקשה מרוחקת לשוב.
בשעה שנישא בהתלהבותו הוא הריע לאמנית הנאצלת, ידיו השתהו באוויר; הוא נותר ללא ניע.
