חיכינו, חיכינו, והנה זה בא: ספר השירה הראשון של ישראל דדון, ששמו נקשר בתחילת הדרך בערבי השירה של ערספואטיקה, והוא ללא ספק אחד הקולות המסעירים והמקוריים במרחב הספרותי שלנו.
השירים בספר, שחלקם נכתבו לפני שנים רבות, עברו מהלך איטי של גיבוש וזיקוק של שירה שבחלקה נולדה בדיבור חי (ספוקן ווֹרד). הופעותיו של דדון כקורא שירה זכו לקהל מסור, ואת העוצמות של קריאתו הקולית הוא מצליח לשמר גם על הדף המודפס. מסיבה זאת מילים רבות בספר אינן מנוקדות על פי התקן, אלא על פי הדיבור.
כתבה פרופ' חביבה פדיה:
שירתו של ישראל דדון היא לטעמי אחת מהשירות החזקות ביותר הנכתבות היום בישראל. השירה הזאת מבטאת את המרחבים של הדרום, את קריית גת, את שדרות, את תל אביב, את הים, את מה שמוגדר כפריפריה, כשהיא טורפת את הקלפים של חומרי הבניין של מרכז ושוליים ומרכיבה אותם מחדש. יוצר גאוני ומיוסר.
אלסקה אהובתי
בַּיִת שֶׁל פְּלַסְטִיק, גַּג פַּח
אֶת מַחְשַׁכַּיִךְ לָגַמְתִּי אָלַסְקָה אֲהוּבָתִי
נָשָׂאת אוֹתִי בִּבְדִידוּתִי
כְּמוֹ כָּרִישׁ בְּרֶחֶם אִמּוֹ לֹא הִסַּסְתְּ לִקְרֹעַ
וַאֲנִי כְּמוֹ אִמָּא טוֹבָה נָתַתִּי לָךְ מֵחַיֵּי הַקַּשׁ שֶׁלִּי
הָבִיאִי בַּקְבּוּק, נִשְׂרֹף אֶת הַכֹּל
לִפְנֵי שֶׁאֱלֹהִים יַגִּיעַ
לאמא מישראל:
אָח יָא אִמָּא
וְאִם הָיִיתִי יָכוֹל הָיִיתִי מֵת לָךְ בַּבֶּטֶן עוֹד לִפְנֵי שֶׁנוֹלַדְתִּי
אֲבָל הָיִיתִי עָסוּק בַּמַּלְאָכִים שֶׁלִּמְּדוּ אוֹתִי תּוֹרָה שֶׁשָׁכַחְתִּי
וְאַתְּ הָיִית עָסוּקָה בְּלְהַאֲמִין שֶׁמֵּעַכְשָׁו יִהְיֶה אַחֶרֶת וּבֶאֱמֶת הָיָה
אָח יָא אִמָּא לְעַזִ'יזַ'ה
וַאֲנִי קָרַעְתִּי קְרִיעָה שֶׁבָּאתִי לָעוֹלָם הָאָרוּר הָזֶּה
וְאַתְּ נָתַתְּ לִי שֵׁם שֶׁל אָדָם שֶׁנִּלְחָם עִם מַלְאָכִים וַאֲנָשִׁים וְיָכוֹל לָהֶם
וַאֲנִי לַשֵּׁדִים שֶׁלִּי לֹא יָכֹלְתִּי
וְהַשֶּׁמֶש כָּבְתָה לָנוּ יַחַד
וְהָאָמָּנוּת דִּבְּרָה אֶצְלֵנוּ לְשׁוֹנוֹת שׁוֹנִים
אָח יָא אִמָּא לְעַזִ'יז'ה
אִם הָיִיתִי יָכוֹל הָיִיתִי מֵת לָךְ בַּבֶּטֶן עוֹד לִפְנֵי שֶׁנּוֹלַדְתִּי שֶׁלֹּא תֵּדְעִי אוֹתִי בִּכְלָל
