יומנה של הציירת כריסטיאנה ריטר, אשר יצאה בשנת 1934, כשהיתה בת 36, בעקבות בעלה, חוקר הקוטב הצפוני, ההרפתקן ורב-החובל הרמן ריטר, לשהוּת של שנה בספיצברגן – אי מכוסה קרחונים, השוכן במחצית הדרך בין נורווגיה לקוטב הצפוני ושרוי בחשכה מוחלטת ארבעה חודשים בשנה.
בבקתה קטנה ופרימיטיבית המרוחקת מאות קילומטרים מכל יישוב, היא תיעדה את רגעי ההתעלות והשפל לנוכח יופיו ועוצמתו של הטבע הפראי, אתגרי הקיום הבסיסי, והמרחק המעורר מחשבה מהציביליזציה ומחברת האדם. אישה בקוטב, שראה אור בשנת 1938 והפך לרב מכר, הוא ספרה היחיד של ריטר, שנפטרה בשנת 2000 בגיל 103.
החוג הארקטי הוא הנקודה בעולם שבה השמיים נוגעים באדמה. לא כל אחד יכול לשאת את שפע האור, לא את העלטה הגמורה, לא את הבדידות העמוקה. אני זכיתי – הוטלתי היישר לתוך ההוויה נטולת הרחם של הטבע הפראי מיד בתחילת ההרפתקה שלי, ועוד לבד. זאת הייתה טבילת האש שלי.
לא, חוג הקוטב אינו מגלה את סודו בתמורה לכרטיס הפלגה. יש לעבור את הלילה הארוך, את הסערות ואת חורבן הריבונות האנושית. יש לחזות במיתתם של כל הדברים כדי לחוות את חיותם. סודו של חוג הקוטב והיופי עוצר הנשימה של נופיו טמונים בשיבת האור, בקסם הקרח, בקצב החיים של החיות ושל רחשיהן בשממה, בחוקיות המופתית הגלומה בכל צורות החיים שבו
