שש מזוודות

ביום חם, חם מדי, במאי 1965, קם אבי משנתו מוקדם מתמיד. הוא עבד עד ארבע לפנות בוקר - ״שוֵוייק״, הכרך האחרון שהיה פחות חביב עליו משלושת הראשונים - אחר כך נטל שני אספירין, ועם כאב ראש איום ונורא נשכב על הספה החדשה והיפה שבחדר העבודה כדי לא להעיר את שלושתנו, הישֵנים בחדר השני. כשהתעורר שעתיים לאחר מכן, חשב שרק עצם עיניים לכמה שניות. האור בחוץ היה שונה מהרגיל, צהוב, כמעט כתום. גשם קצר וחזק ירד במשך דקות אחדות, אך השמים לא החשיכו, ושמש בוקר משונה הפיצה אור אדמדם אל תוך החדר ועטפה בזוהר עדין מדמם את שולחן הכתיבה, את מכונת הכתיבה, את כתב היד ואת שני הכרכים הפתוחים של המילון הצ'כי־רוסי.