ספרו הלפני־אחרון ואחת מפסגות יצירתו של דניס ג'ונסון (2017-1949), מהסופרים האהובים והמוערכים ביותר בארצות הברית, עליו כתב ג'ונתן פראנזן: "האלוהים שהייתי רוצה להאמין בו, יש לו הקול וההומור של דניס ג'ונסון".
בקיץ 1917 השתתף הפועל רוברט גְרֵיינְייר בניסיון להרוג פועל סיני שנתפס - בכל אופן הואשם - בגניבה מהמחסנים של חברת הרכבות סְפּוֹקֶן אינטרנשונל במדינת איידהו. גריינייר נולד בתאריך לא ידוע ב-1886 ביוטה או בקנדה; כשהיה ילד, נשלח לבדו ברכבת לאיידהו והגיע כשיעדו מוצמד בסיכה לחזהו. מעולם לא היה שיכור. היתה לו אהובה אחת ־ אשתו. מעולם לא רכש נשק חם ולא דיבר בטלפון. לאחר שמת בשנתו מתישהו בנובמבר 1968, נחה גופתו בבקתה שלו כל החורף, והיעדרו כלל לא הורגש.
אפשר היה לכתוב עליו רומן אמריקאי גדול, אבל דניס ג'ונסון בחר לכתוב נובלה: חלומות רכבת, ובה - מבעד לחייו של רוברט גריינייר, פועל הבונה גשרי רכבת בראשית המאה העשרים - הוא בוחן את המיתוסים האמריקאים של חלוציות וקידמה ומהרהר במחירן הגבוה.
כשצעד רגלי הביתה אחרי האירוע הזה, סטה גריינייר מדרכו שני מייל אל החנות שבכפר המסילה מֵדוֹאוּ קְרִיק כדי לקנות בקבוק של סַרסָפָּרִילָה הוּד לאשתו, גלאדיס, ולבתו התינוקת, קייט. היה לו חם כשעלה במדרון בין העצים אל הבקתה, ולפני שעבר את המייל האחרון עצר והתרחץ בנהר המויי, במקום עמוק במעלה הזרם מהכפר.
זה היה בשבת בלילה, ובהכנה לקראת הערב נאספו שם כמה אנשים מצוות המסילה במדואו קריק, רחצו בבגדיהם והתיישבו על הסלעים להתייבש בטרם תיטוש שארית אור היום את הגיא. הגברים השאירו את נעליהם ואת מגפיהם בצד וטבלו במים עד כתפיהם, שואגים ומתיזים. רבים מהם כבר לגמו ויסקי מבקבוקים שטוחים בעודם יושבים ורועדים מקור לאחר הרחצה. פה ושם הזדקרו מפני המים זרוע ויד אוחזת כובע מרופט כשמישהו הרטיב את ראשו. גריינייר לא הכיר אף אחד, התבדל לעצמו ופקח עין על מגפיו ועל בקבוק הסרספרילה שלו.
כשהלך הביתה בחשכה הנופלת גריינייר כמעט פגש את הסיני בכל מקום. סיני בדרך, סיני ביער. סיני צועד בלאט, ידיו מידלדלות מזרועות דמויות חבל. סיני מגיח מהנחל בצעדי מחול כמו עכביש.
